האימפריה הרומית הקדושה | שמה של האימפריה

שמה של האימפריה

שמה של האימפריה המורכב משלוש המילים "אימפריה", "רומית" ו"קדושה" נמצא בשימוש מתקופת שלטונו של פרידריך ברברוסה[1]:

sacrum imperium et diva res publica (אימפריה קדושה וחבר העמים הקדוש)

בשנת 1034 כונו השטחים שבבעלותו של הקיסר קונראד השני בשם האימפריה הרומית, ב-1157 היה שמם האימפריה הקדושה. תחילת השימוש במונח האימפריה הרומית הקדושה מתוארכת לשנת 1254, ואילו השימוש בביטוי האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית (בלטינית: Sacrum Imperium Romanum Nationis Germanicae) (בגרמנית: Heiliges Römisches Reich Deutscher Nation) הופיע לראשונה בשנת 1512, לאחר שעבר וריאציות אחדות בסוף המאה ה-15.

בשפת היומיום אנשי העם השתמשו במילה "האימפריה", "heiliges Reich" (הרייך הקדוש) ובפעמים אחרות Römisches" Reich" (הרייך הרומאי). לעת סוף ימי הביניים חלו שינויים נוספים בשם, כשהאימפריה לפעמים מכונה "dem heiligen Römischen Reich und Deutschen Landern" ולפעמים "dem heiligen Reiche und deutscher Nation" (האימפריה הרומית הקדושה והארצות הגרמניות ו-"הרייך הקדוש והאומה הגרמנית" בהתאמה)[1].

ציר זמן של האימפריה הרומית הקדושה
  • 2 בפברואר 962- יוחנן השביעי הכתיר את אוטו הגדול כקיסר הרומאים (לרוב זהו תאריך ייסודה הרשמי)[2]
  • 7 במאי 973- אוטו השלישי החליף את אביו (אוטו השני) בשלטון לאחר מותו[2]
  • 24 בינואר 1004- היינריך השני (בן דודו של אוטו השלישי) הוכתר כקיסר[2]
  • 13 ביולי 1024- היינריך השני מת ובכך הסתיים זמן שלטונם של שושלתו של אוטו הגדול[2]
  • 26 במרץ 1027- האפיפיור של הכנסייה הקתולית יוחנן התשעה עשר הכתיר את קונארד השני כקיסר[2]
  • 5 באוקטובר 1056- היינריך השלישי תפס את השלטון[2]
  • 24 בינואר 1076- סכסוך עז בין היינריך הרביעי לאפיפיור גרגוריוס השביעי הגיע לשיאו[2]
  • 31 במרץ 1084- היינריך הרביעי הוכתר כקיסר על ידי האפיפיור קלמנס השלישי[2]
  • דצמבר 1105- הנרי החמישי תפס את השלטון[2]
  • 23 בספטמבר 1122- תם הסכסוך בין מדינת האפיפיור לאימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו של היינריך החמישי והאפיפיור קלסיטוס השני[2]
  • 23 במאי 1125- לותאר השלישי עולה לשלטון (סיומה של השושלת הסליאנית)[2]
  • 4 במרץ 1152- פרידריך הראשון (ברברוסה) הופך למלך הגרמני על ידי טקס הכתרה[2]
  • 20 ביוני 1190- היינריך השישי עולה לשלטון[2]
  • 25 בדצמבר 1194- סיציליה מצטרפת לאיחוד רשמית[2]
  • 1198- פיליפ משוואביה ואוטו הרביעי מוצעים כקיסרים חלופיים להיינריך השישי ופורצת מלחמת אזרחים באימפריה[2]
  • 21 ביוני 1208- התנקשות בחייו של פיליפ משוואביה צלחה[2]
  • 11 בנובמבר 1208- אוטו הרביעי מוכתר כמלך גרמניה הרשמי[2]
  • 1209- אוטו הרביעי מוכתר על ידי האפיפיור (אינוקנטיוס השלישי) כקיסר[2]
  • 9 בדצמבר 1212- פרידריך השני מוכתר למלך הגרמני[2]
  • 27 ביוני 1214- תבוסה נוחלת לצבא האימפריאלי ביחד עם הצבא האנגלי אל מול פיליפ השני, מלך צרפת ופרידריך השני עולה לשלטון במקומו[2]
  • 22 בנובמבר 1220- פרידריך השני מוכתר כקיסר האימפריה[2]
  • 18 במרץ 1228- מסע הצלב השישי שהוביל פרידריך השני אל ארץ ישראל מסתיים בהצלחתו והכתרתו כמלך ירושלים תוך כדי סיפוח לשליטה נוצרית ערים מרכזיות חשובות באזור לדוגמת בית לחם ונצרת[2].
  • 17 ביולי 1245- אינוקטנטיוס הרביעי מוביל את הסכסוך בין מדינת האפיפיור לפרידריך השני לשיא חדש, כשמחליט להדיח אותו לאלתר מתפקידו[2].
  • 13 בדצמבר 1250 - קונארד הרביעי עולה לשלטון, כמלך ירושלים סיצילה והאימפריה הרומית הקדושה[2].
  • 21 במאי 1254- קונארד הרביעי מת, והאימפריה נשארת באנרכיה ללא אף מושל מוסכם[2]
  • 11 בספטמבר 1273- האימפריה נגררת לאנרכיה שוב עקב מותו של השליט ורודולף מהבסבורג עולה לשלטון[2]
  • 26 באוגוסט 1273- קרב מארשפלד מוכרע בניצחונו של אוטוקאר השני, מלך בוהמיה[2]
  • 23 ביוני 1298- אלברכט הראשון עולה לשלטון[2]
  • 27 בנומבר 1308- היינריך השביעי מוכתר כמלך הגרמנים[2]
  • 29 ביוני 1312- הסכסוך הגדול עם מדינת האפיפיור נגמר בהכתרתו של הענריך השביעי כקיסר[2]
  • 28 בספטמבר 1322- לודוויג הרביעי מנצח בקרב מילדורף והופך לשליט האימפריה[2].
  • 1328- לודוויג הרביעי מוכתר כקיסר[2]
  • 11 ביולי 1346- קרל הרביעי מנצח בהצבעה ונבחר למלך יריב של לודוויג הרביעי[2]
  • 11 באוקטובר 1347- קרל הרביעי נבחר למלך הגרמנים[2]
  • 5 באפריל 1355- קרל הרביעי מוכתר כקיסר[2]
  • 20 באוגוסט 1400- רופרכט של בית ויטלבאך (Wittelsbach) עולה לשלטון[2]
  • 20 בספטמבר 1410- הקיסר זיגיסמונד עולה לשלטון[2]
  • 31 במאי 1433- אאוגניוס הרביעי מכתיר את זיגיסמונד לקיסר[2]
  • 5 ביולי 1436- זיגיסמונד מוכתר בנוסף גם כמלך בוהמיה[2]
  • 18 במרץ 1438- אלברכט השני עולה לשלטון[2]
  • 2 בפברואר 1440- פרידריך השלישי עולה לשלטון[2]
  • 9 במאי 1452- פרידריך מוכתר על ידי האפיפיור לקיסר האימפריה הרומית הקדושה (אבן ציון זאת מהווה את ההכתרה האחרונה לאימפריה שתעשה בתוך תחומי העיר רומא)[2]
  • 22 בספטמבר 1499- שווייץ יוצאת מהאיחוד[2]
  • 31 באוקטובר 1517- פרסום תשעים וחמש התזות על ידי מרטין לותר מתבצע (האינדיקציה הראשונה לשינויים הדתיים העתידיים לקרות באימפריה)[2]
  • 27 בספטמבר 1529- ניסיון לכיבוש וינה על ידי האימפריה העות'ומאנית בהנהגת סולימאן הראשון נכשל[2]
  • 24 בפברואר 1530- קלמנס השביעי מכתיר את קרל החמישי לקיסר האימפריה (בפעם האחרונה על ידי המוסד האפיפיורי בהיסטוריה)[2]
  • 26 באוגוסט 1562- דוכסות לורן מכריזה על עצמאות מהאימפריה[2]
  • 1546-1547- המלחמה השמלקלדית מוכרעת לטובת האימפריה הרומית הקדושה וקרל החמישי[2]
  • 15 בינואר 1552- חלקים במערב צרפת מועברים בכוח לידי הכוחות הצרפתיים[2]
  • 25 בספטמבר 1555- קרל החמישי נכפה לקבל מהלכי שלום עם האוכלוסייה הלותרנית באימפריה[2].
  • 25 ביולי 1564- מקסימיליאן השני עולה לשלטון[2]
  • 12 באוקטובר 1576- רודולף השני עולה לשלטון[2]
  • 23 במאי 1618- התנקשות בחייהם של שני בכירים בממשל (על ידי זריקתם מהחלון) מציתה את מלחמת שלושים השנה (שתהפוך לאחד האירועים החשובים ביותר בתולדות האימפריה)[2]
  • 28 באוגוסט 1618- פרדיננד השני עולה לשלטון[2]
  • 6 ביולי 1630- כוחות שוודיים ו פומרניים יוצאים כנגד פרדיננד השני בהנהגתו של גוסטב השני אדולף[2].
  • 11 בספטמבר 1631- סקסוניה מצטרפת למלחמה כנגד האימפריה[2]
  • 16 בנובמבר 1632- צבא האימפריה הרומית הקדושה מובס בידי הצבא השוודי העוצמתי ב קרב ליצן (Lützen)[2]
  • 30 במאי 1635- שלום פראג מסמן צעד חשוב בהפסקת הלחימה בין האימפריה הרומית הקדושה לבין סקסוניה[2]
  • 18 בספטמבר 1635- האימפריה הרומית הקדושה מכריזה מלחמה על ממלכת צרפת[2]
  • 30 במאי 1635- שלום וסטפליה נחתם במעורבותו של פרדיננד השלישי שהחליף את אביו בשנות סיום המלחמה ומלחמת שלושים השנה בשביל האימפריה נפסקת[2].
  • 12 בספטמבר 1683- מצור על וינה בידי האימפריה העות'מאנית סוכל בידי כוחות אימפריאליים ופולנים[2]