האינפלציה בישראל | בלימת האינפלציה

בלימת האינפלציה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985

הבחירות לכנסת ה-11 הוקדמו ביותר משנה ונערכו ביולי 1984. הן הביאו להקמת ממשלת אחדות לאומית, תחילה בראשות ראש מפלגת העבודה שמעון פרס וכעבור שנתיים בראשות ראש תנועת הליכוד יצחק שמיר. שר הביטחון בממשלה זו היה יצחק רבין ממפלגת העבודה, ושר האוצר היה יצחק מודעי מהמפלגה הליברלית, שהייתה חלק מתנועת הליכוד. ב-1985 הציגו ראש הממשלה ושר האוצר את תוכנית הייצוב הכלכלית. התוכנית חייבה הגבלת עליית השכר בשיתוף עם ההסתדרות, הוצאת צווי חירום ל הקפאת מחירים, איסור על החזקת מטבע זר בידי אזרחים פרטיים, הקפאת שער הדולר, וצמצום ניכר בהוצאות הממשלה. בין המעצבים של התוכנית היה הפרופסור מיכאל ברונו, שמונה מאוחר יותר לנגיד בנק ישראל. התוכנית הצליחה לבלום את האינפלציה בישראל, ולהוריד אותה לשיעור של עד 30% בשנה בשנים הראשונות להפעלתה, ובסופו של דבר לשיעור של 10-15% בחישוב שנתי. תוכנית הייצוב כללה קיצוץ משמעותי בסובסידיות של הממשלה למצרכים חיוניים, דבר שעורר מחאה, אולם מדיניות הקפאת המחירים זכתה לשיתוף פעולה מלא של הציבור. למעשה, לממשלה היו אמצעים מועטים בלבד לאכיפת צווי החירום, אולם רוב הציבור קיבל בברכה את המדיניות, וסירב לקנות מוצרים במחירים גבוהים מהמחירים הרשמיים שפורסמו. במשך תקופה ממושכת הייתה יציבות במחירים, ואפילו החלה ירידה מסוימת. הממשלה ביטלה את צווי הפיקוח על המחירים בהדרגה.

המדיניות הכלכלית שכוננה בשנת 1988 תחת ממשלתו של יצחק שמיר, שכללה ליברליזציה מודרגת של הכלכלה, פתיחת תחומים רבים במשק לתחרות, הפרטה, ומדיניות מוניטרית ופיסקלית זהירה (במיוחד תחת שר האוצר משה נסים) אומצו בקווים כלליים על ידי רוב הממשלות שבאו אחרי כן, כולל הממשלות שבראשות מפלגת העבודה (בשנים 1992-6 ו-1999–2000).

ב 1989 נכנסה לתוקף רצועת הניוד שהובילה לאחר תשע שנים לביטול התערבות בנק ישראל במטבע חוץ.