האינפלציה בישראל | האפקטים הכלכליים חברתיים של תקופת האינפלציה הגבוהה

האפקטים הכלכליים חברתיים של תקופת האינפלציה הגבוהה

המשבר האינפלציוני של שנות השמונים האיץ תהליכים משבריים שהחלו להתרחש בחברה הישראלית עוד קודם לכן. הגידול הניכר בהוצאות הביטחון למימון ארבע מלחמות בתוך 15 שנה, החזקת שטחים שגודלם פי ארבעה מגודלה של ישראל לפני 1967, הצמצום הניכר בהיקף העלייה ועזיבת אזרחים רבים את הארץ, ומדיניות כלכלית לא-עקבית של הממשלות השונות, גרמו להתערערות הדרגתית של המערכות החברתיות והכלכליות במדינה. גורמים כלכליים בולטים בישראל, ובמיוחד הקיבוצים והמושבים, גופים הסתדרותיים וחברות "חברת העובדים" התרגלו במשך שנים להסתמך על כך שממשלת ישראל תממן אותם בשעת הצורך, ונוצרה בהם שחיתות. הקיבוצים, שהיו גורם מוביל בתחומי החקלאות והתעשייה, שקעו בספקולציות פיננסיות כגון השקעות קצרות טווח בבורסה וספקולציות על שיעורי ריבית בהשוואה לשיעורי האינפלציה. כל הבנקים הגדולים, פרטיים וציבוריים, היו מעורבים בפרשת ויסות מניות הבנקים. בציבור התפשטה תחושה של השחתת המערכות הציבוריות הוותיקות. במקביל נוצר משבר במנגנון התמיכה החברתית. הוצאות המדינה על תשלומי העברה (קצבאות) הגיעה לרמה חסרת תקדים, עקב הגידול הטבעי באוכלוסייה, בעיקר אוכלוסיות הילדים והזקנים, שהן האוכלוסיות העיקריות שהיו זכאיות לקצבאות מיוחדות. סיבות נוספות לגידול בתשלומי ההעברה היו גיוס חיילים רבים עקב המצב הביטחוני המתוח, ועליית מספר המובטלים והעניים עקב התמוטטות מפעלים וחברות.