ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל | רשימות

רשימות

הוועידות הכלליות של ההסתדרות בין השנים 1920–1994

מספר מועד הבחירות תאריכי התכנסות מספר חברים מספר צירים החלטות חשובות
1 28 בנובמבר 1920 4 - 9 בדצמבר 1920 4,433 87 ועידת הייסוד. עקרונות ההסתדרות נקבעו ב חוקת ההסתדרות, הוחלט על הקמת בנק הפועלים ועל איחוד המפעלים השונים של ההסתדרויות המתאחדות לארגון יחיד. המפלגות שהתחרו בבחירות היו הפועל הצעיר, אחדות העבודה והעולים החדשים[55].
2 21 בינואר 1923 7 - 20 בפברואר 1923 6,581 130 השלמת ניסוח חוקת ההסתדרות תוך ויכוחים קשים על דמותה. הסדרת מערכת הארגון, שיטת הבחירות ובתי הדין של ההסתדרות, הסדרת החברות בקופת חולים, החלטה על הקמת חברת העובדים, תחילת הוצאת העיתון "דבר" והחלטה על הצטרפות לאינטרנציונל (האיגוד הבינלאומי של) האיגודים המקצועיים. את מושב הפתיחה של הוועידה כיבדו בהשתתפותם אלברט איינשטיין, יהודה לייב מגנס ואחד העם.
3 26 בדצמבר 1926 5 - 22 ביולי 1927 22,500 201 הוועידה התרכזה בארגון המשק ההסתדרותי בלב משבר אבטלה חמור. ההחלטות התרכזו בקביעת ההנהלה של חברת העובדים, בארגון מחדש של "סולל בונה", העברת קפא"י לרשות ההסתדרות, רכישת חברת הביטוח "הסנה" ויצור מקומות עבודה על ידי עבודות ציבוריות. בתחום התרבות הוחלט על הקמת הוצאת הספרים "עם עובד" ותיאטרון "האהל" והוסדרו תקנות "הנוער העובד".
4 25 בדצמבר 1932 שני כנסים. הראשון: 12 - 18 בפברואר 1933. השני: 9 - 13 בינואר 1934 22,341 201 הוועידה הראשונה בה הופיעה מפא"י המאוחדת ככוח בעל רוב מוחלט (165 צירים), מתכונת שתאפיין את ועידות ההסתדרות בחמישים השנים הבאות. בוועידה יוסד ניר שיתופי - המסגרת הכלכלית של ההתיישבות העובדת, הודגש העקרון לפיו יש להגיע לחוזים קיבוציים של ועדי העובדים עם מעסיקיהם ונקבעו עקרונות הניהול של חברת העובדים ושל החברות לשיכון עובדים. הכנס השני עמד בסימן אזכרה לחיים ארלוזורוב.
5 30 בנובמבר - 1 בדצמבר 1941 19 - 23 באפריל 1942 88,198 424 בוועידה נדונו נושאי ביטחון וחירום עקב מלחמת העולם השנייה. הוסכם על המלצה לצעירי היישוב להתנדב למלחמה בנאצים במסגרת הצבא הבריטי והיערכות לכיבוש גרמני של ארץ ישראל. עם זאת הוועידה שלחה גינוי חריף לממשלה הבריטית בשל פרסום הספר הלבן. הוועידה גם ברכה את ברית המועצות על עמידתה כנגד הנאצים בד-בבד עם דרישה לשחרר אסירי ציון יהודים.
6 7 באוגוסט 1944 שלושה כנסים. 20 - 21 בנובמבר 1944, 28 בינואר - 2 בפברואר 1945, 1 באוקטובר 1945 106,420 423 הכנס הראשון ייוחד להדגשת הצורך לפעול באמצעים מדיניים נגד הבריטים תוך גינוי "הפורשים" (האצ"ל והלח"י). הכנס השני עמד בצל האבל על מותו של ברל כצנלסון, כמו כן נדונו ענייני מועצת הפועלות ושוגרה קריאה לפועל המזרחי ולהסתדרות המורים להצטרף להסתדרות הכללית. בבחירות התמודדו מפא"י (53.7% מהקולות), העובד הציוני, סיעה ב', עלייה חדשה עובדת, ופועלי ציון שמאל[55]
7 13 בפברואר 1949 24 - 30 במאי 1949 190,000 501 הוועידה הגדירה את תפקיד ההסתדרות במדינה החדשה: "הוועידה רואה במעמד פועלים מאוחד בהסתדרות הכללית מבצר עוז למדינה ואת המכשיר המבצע של המשימה ההיסטורית העומדת בפני היישוב והמדינה" כנגזרת מכך הוחלט שההסתדרות תסייע לממשלה בקליטת העלייה והרחבת המשק. בבחירות התמודדו מפא"י, מפ"ם, העובד הדתי, העובד הציוני והקומוניסטים.
8 8 במאי 1955 18 - 20 במרץ 1956 410,451 801 הוועידה, שהתקיימה עם רוב מוחלט של צירי מפא"י (56%) חידדה את תפקיד ההסתדרות כזרוע ביצועית לתפקידים הלאומיים וקיבלה את ביטול זרם העובדים בחינוך.
9 17 במאי 1959 3 - 5 בפברואר 1960 635,464 801 ההחלטה החשובה ביותר של הוועידה הייתה ההצהרה לפיה יש לפתוח את שערי ההסתדרות לפני הפועלים הערבים. הצהרה שמומשה רק ב-1966.
10 19 בספטמבר 1965 3 - 7 בינואר 1966 826,019 801 הוועידה דנה בהסדרת נושאי יחסי עבודה ונושאי פרט לרווחת העובד, הוחלט על הקמת מכון למדעי העבודה באוניברסיטת תל אביב. שם ההסתדרות שונה והושמטה ממנו המילה "העבריים".[56] כמו כן הופיעה לראשונה בוועידות ההסתדרות סיעת תכלת לבן שייצגה את איגוד עובדי תנועת החרות.
11 2 בספטמבר 1969 9 - 12 בדצמבר 1969 977,703 1,001 התפקידים והייעודים של חברת העובדים הוגדרו מחדש כך שיאפשרו לה יתר עצמאות. התקבלה החלטה הצהרתית להעברת מוסדות ההסתדרות לירושלים (הצהרה שלא מומשה) בנוסף נדונו ענייני יחסי עבודה והתארגנות.
12 11 בספטמבר 1973 11 - 13 במרץ 1974 1,172,000 1,501 הוועידה התקיימה בצל מלחמת יום הכיפורים וקבעה נהלים להבטחת מרב הכנסתו של חבר ההסתדרות המגויס לשירות מילואים ממושך.
13 21 ביוני 1977 7 - 9 בנובמבר 1977

מושב שני: 20 ביולי 1980

1,365,711 1,501 הוועידה התקיימה בצל המהפך הכלכלי, אמנם רוב מוחלט של הצירים השתייכו למערך, אך 40% מהצירים השתייכו לסיעות לא-סוציאליסטיות (ליברלים עצמאיים, הליכוד, "העובד הדתי"). ההסתדרות הצהירה על המשך המדיניות הסוציאליסטית אל מול המצב החדש שנוצר כאשר היא נאלצת לראשונה לעמוד מול ממשלה לא אוהדת.
14 7 באפריל 1981 8 - 10 בספטמבר 1981 1,474,900 1,501 התמודדות מול משבר ביטול הסובסידיות לחברת העובדים וקרנות הפנסיה. הבעת התנגדות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי והלאמת קופת חולים.
15 15 במאי 1985 5 - 7 בנובמבר 1985 1,569,000 1,501 קבלת הסדרי הסכם המסגרת של תוכנית הייצוב הכלכלית. פרישת ירוחם משל לאחר עשור בתפקיד מזכ"ל ההסתדרות.
16 13 נובמבר 1989 1989 1,656,600 1,501
17 10 במאי 1994 10 - 12 במאי 1994 כמיליון ו-800 אלף (הערכה) 1,501 חיים רמון וסיעת ר"ם זוכים בבחירות.

מזכ"לי ההסתדרות