ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל | עקרונות ההסתדרות

עקרונות ההסתדרות

ההסתדרות פעלה להקמת חברת עובדים שוויונית המבוססת על קואופרציה השייכת לעובדים ולא לבעלי הון אשר היוו את רובו של היישוב. לעומת הסוציאליזם הקלאסי אשר גורס במהפכה כנגד בעלי ההון כשלב הכרחי, הקמת היישוב והשאיפה למדינה יהודית בארץ ישראל היו בראשית סדר העדיפיות והפעילות התקיימה בשיתוף עם ההסתדרות הציונית העולמית וזרועותיה המבצעות: המשרד הארצישראלי והסוכנות היהודית. בעלייה השנייה עלו לארץ ישראל צעירים רבים בעלי תודעה סוציאליסטית. עולים אלה, שהחלו לעבוד כפועלים, הבינו עד מהרה שמדובר במצב חסר תקדים שבו ניתן להקים את המוסדות האוטופיים של מדינת הפועלים על קרקע בתולה כמעט מבחינה מעמדית (בעיקר בעקבות הגותו של בר בורוכוב).[2] הסוציאליזם הציוני לא פסל לחלוטין את ההון הפרטי ואת האפשרות של קפיטליזם בארץ ישראל, אך דרש תכנון והכוונה של ההשקעה הפרטית כך שתהיה יצרנית ולא ספקולטיבית, "שיינטל ממנו העוקץ של חיפוש רווחים גרידא, בלי התחשבות עם צורכי ההתיישבות של המוני העם בארץ ישראל". ההסתדרות לקחה על עצמה גם תפקיד זה, של תיאום ו"הכוונה" של ההון.[3]

לפיכך מייסדי ההסתדרות ראו עצמם כמחויבים למשימות ומטרות רחבים ביותר.

עקרונות ההסתדרות, כפי שנקבעו בוועידת היסוד שלה, היו:

  • ההסתדרות היא ארגון כללי של העובדים, כלומר מסגרת רב-מפלגתית רחבה ככל האפשר, המקיפה עובדים מכל המגזרים והמקצועות (פועלים חקלאיים, פועלי תעשייה, עובדים במקצועות פקידות ומסחר ובעלי מקצועות חופשיים "המפרנסים עצמם ואינם חיים על חשבון עבודת זולתם") ולוקחת על עצמה משימות לאומיות.
  • החברות בהסתדרות היא על בסיס אישי, כלומר לא באמצעות איגוד מקצועי, קבוצה פוליטית או אחרת. בניגוד למערכות איגוד מקצועי אחרות בעולם, בהן העובד מאוגד באיגוד ורק כחבר איגוד הוא שייך לארגון ארצי הרי שחבר ההסתדרות היה בראש ובראשונה "אזרח" ב"מדינת הפועלים" ורק לאחר מכן חבר באיגוד מקצועי, ועד עובדים ומועצת פועלים לפי מקצועו, מקום עבודתו ואזור מגוריו. חבר הסתדרות היה יכול להיות גם בלתי-מאוגד (סטודנט, עצמאי או מחוסר עבודה).
  • מטרה מרכזית של ההסתדרות היא בניית תשתית התיישבותית של הציבור היהודי בארץ ישראל, באמצעות מימון התיישבות עובדת ושכונות פועלים בערים ובמושבות, הקמת מקומות תעסוקה, פיתוח מפעלים חיוניים להתיישבות כמפעלי מים, תחבורה, מזון, חציבה ובנייה וקליטת עלייה.
  • הקמת מארג חברתי על יסודות שוויוניים על ידי יצירת מערכת כלכלית-חברתית קואופרטיבית של ציבור העובדים, צמצום פערים הן בקרב ציבור העובדים עצמו והן מול בעלי ההון.
  • איגוד עובדים למאבק נגד ניצול עובדים בשכר, בתנאי עבודה וכציבור צרכנים ומאבק נגד חלוקה לא צודקת של נכסים והכנסות.
  • קידום הפרט על ידי שיתוף העובד בתהליכים במקום עבודתו, קידומו המקצועי והחינוכי-כללי, קידום התרבות ותרבות הפנאי של העובד ומשפחתו, דאגה לבריאות העובד ומשפחתו, קידום תרבות המגורים ודאגה לשיכון ומערכת תומכת של עזרה הדדית וסעד בשעת צרה.