היסטוריה | המתודולוגיה ההיסטורית
English: History

המתודולוגיה ההיסטורית

ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרהיסטוריה. התפתחות הקרטוגרפיה, במיוחד ביוון העתיקה מאז המאה ה-6 לפנה"ס, לצורכי המדינה והשליטים, סייעה גם להיסטוריוגרפיה, שלרשותה הועמדו המפה והאטלס, להמחשת התיאור המילולי.

היסטוריונים מתמודדים עם אתגרים וקשיים שונים במחקר, כגון:

  • שאלת המקורות העולה בכל מחקר היסטורי. הבעיה מגוונת ומשתנה בכל מקרה ומקרה; לעיתים יש חוסר במקורות ולעיתים עודף במקורות סותרים; בעיית איתור המקורות, פיענוחם, הבנת מושגים בהם נעשה שימוש ונקודת המבט, השקפת העולם והכוונה המכוונת ממנה נכתבו - כל אלו מהווים יעדים במלאכת ההיסטוריון להבנת העבר.
  • סכנה בהבנת ההיסטוריה מנקודת מבט מאוחרת יותר (אנכרוניזם). ההיסטוריון מנסה ראשית להבין את ההיסטוריה מתוך נקודת המבט של הפועלים בעבר. רק לאחר מכן יוכל ההיסטוריון להציע הסברים משלו להבנת הסיבות לאירועים ההיסטוריים.
  • בעייתיות נוספת קשורה לכיוונים בהם התפתחה כתיבת ההיסטוריה, וכיוונים אליהם טרם התפתחה. כך, למשל, מבקרים זרמים רבים בתאוריה הפמיניסטית את העובדה שההיסטוריה נכתבת במידה רבה מנקודת מבט גברית, שמדחיקה ומדירה את מקומן של נשים (ראו היסטוריה של מגדר).
  • מחקר היסטורי המעוגן אפריורי בפרדיגמה מחקרית (כגון, ממסדית או ביקורתית). לדוגמה, בהיסטוריוגרפיה הישראלית על אודות תקופת היישוב ומדינת ישראל, הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוגיות הנוגעות לרעיונות הציונות, אירועים שנויים במחלוקת כגון הנכבה ותיאור אירועים הקשורים בקבוצות אתניות שונות (מזרחיים, ערבים, ימין ושמאל רדיקלי).
  • "בחירת הספרן", במשך שנים רבות היה צורך להעתיק את הספרים מחדש כי הספרים הישנים התבלו. מי שהחליט איזה ממגוון הספרים שבספריה יש להעתיק היה הספרן או הממונה עליו. ספרים שהוחלט שלא להעתיקם אבדו והמידע שהיה כתוב בהם נעלם. ספרים אלו הרבה פעמים כללו מידע שלא תאם את השקפת עולמם של הספרן והממונים עליו וכך נשמרו בעיקר כתבי יד שתאמו את הגישה המקובלת.