המנדט הבריטי | רקע ומגמות

רקע ומגמות

ראשיתה של תקופת המנדט היא בכניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ וכיבושה במהלך 1917[3]. הממשל הצבאי הבריטי הוכרז בדצמבר 1917, במקביל להתייצבות קו החזית במרכז הארץ. הכוחות הבריטים המשיכו צפונה וכבשו את הארץ כולה מקיץ 1918. ב-1 ביולי 1920 החל ממשל אזרחי בריטי בראשות "הנציב העליון" הראשון הרברט סמואל[4]. 29 בספטמבר 1922 הוא המועד הרשמי בו בריטניה - המנהל האזרחי הבריטי בראשות הנציב העליון, קיבלה את המנדט מחבר הלאומים על ארץ ישראל[5].

כוונתו המוצהרת של שלטון המנדט הייתה להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט[6]. למטרה זו עודד כתב המנדט עלייה של יהודים והקצאת קרקעות מדינה להתיישבותם[7]. עם זאת, ממשלת המנדט הטילה מסיבות שונות הגבלות על העלייה ועל רכישת הקרקעות בידי יהודים, אשר החמירו בשנות התקופה בהדרגה, על פי כללי הספרים הלבנים. לפי ספרה של ג'ואן פיטרס, "מאז ומקדם", אפשרה ממשלת המנדט בהתעלמות מכוונת כניסתם הבלתי חוקית של ערבים רבים[8]. המחלוקת בין ממשלת המנדט לתנועה הציונית בסוגיית היקף עליית היהודים לארץ התגברה לאחר עליית השלטון הנאצי בגרמניה ב-1933, הספר הלבן של שנת 1939 והתחזקה לאחר מפלת הנאצים ב-1945 על רקע השאיפה היהודית הציונית להרחיב את היישוב היהודי בארץ ולקלוט את פליטי השואה.

ליחסי שלטון המנדט עם היישוב היהודי היו צדדים שונים. המנדט, שהתבסס על הצהרת בלפור, תרם לביסוס הנוכחות היהודית בארץ ישראל, שימש כחומת מגן שהגנה על היישוב היהודי הקטן במזרח התיכון, ואף אפשר קליטה מוגבלת של עולים יהודים ממזרח אירופה ומרכזה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, עת התרחשה השואה. אף על פי כן, משעה שהחלו מרידות בשלטון המנדט מצד התושבים הערבים ופרעות שערכו בתושבים היהודים, ובמיוחד בשנים האחרונות לקיומו, נראה היה כי הבריטים מעדיפים את שמירת השקט והסדר בארץ יותר מאשר את קיום הוראות כתב המנדט לגבי בניית בית יהודי. לקראת סוף 1945 במחאה על המדיניות הבריטית החלה לפעול תנועת המרי העברי שפעלה עד אוגוסט 1946, ובד בבד הורחבה פעילות ההעפלה. ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שזומנה לחקור את סוגיית ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה פרסמה באפריל 1946 מסקנותיה כי אין להקים מדינה דו-לאומית בשטח המנדט. כמו כן המליצה הוועדה לאשר רישיונות עלייה ל-100,000 פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה עוד בשנת 1946. בריטניה דחתה את המלצות הוועדה וכדי למשוך זמן הציעה לארצות הברית את תוכנית מוריסון גריידי.