המרת דת | באסלאם

באסלאם

הצטרפות לאסלאם

דת האסלאם היא בעיקרה דת אורתופרקטית (דת הלכתית, המבוססת על מצוות מעשיות), אולם היא כוללת שני עיקרי-אמונה (ה"שהאדה") - האל הוא אחד, מוחמד הוא שליח האל : "לָא אִלָהָא אִלָה אללה ומוחמד רָסוּל אללה" - שלהם צריך אדם להתחייב כדי להפוך למוסלמי. הצהרת עיקרי האמונה בפני שני עדים מוסלמים עומדת במרכז טקס המרת הדת.
העידוד להתאסלמות הוא מתון ואינו חל במידה שווה על בני כל הדתות האחרות. בני דתות מסוימות נחשבים ל"אהל אל-כתאב" ("אנשי הספר"), אלה אינם מוסלמים אבל גם אינם עובדי אלילים ולכן אין לאסלם אותם בכפייה. הדתות שכלולות במושג "אהל אל-כתאב" הן יהדות, נצרות וזורואסטריות (אמגושיות). יש תפיסות מוסלמיות שגורסות שיש לכפות התאסלמות על עובדי אלילים, ואף רואות בכך סיבה ל"ג'יהאד" (מלחמה בשם הדת), אולם בפועל השיקולים לעידוד או כפיית ההתאסלמות נסמכים על המצב הפוליטי והתנאים בשטח.
בראשיתה (המאות ה-7 וה-8 לספירה), לא עודדה דת האסלאם התאסלמות באופן פעיל, אולם יצרה תנאים נוחים מאוד לכך, בעיקר בכל הקשור לתשלום מיסים ואפשרות להשתלב בשלטון. במהלך 300 שנה בערך המירו רוב המצרים את דתם מהנצרות הקופטית לאסלאם, ורוב הפרסים המירו את הדת הזורואסטרית באסלאם. תנאים דומים נוצרו באימפריה העות'מאנית בין המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-20, וכתוצאה מהם התאסלמו אוכלוסיות גדולות בבלקן ובקווקז (בוסנים, אלבנים, צ'רקסים ועמים אחרים).


עזיבת האסלאם

הענישה על נטישת האסלאם ב-2013: באדום: עונש מוות; בחום: עונש מאסר או אובדן חזקה על ילדים; בצהוב: שידול להמרת דת מוגדר כפשע

עזיבת האסלאם נקראת "רדה" (בערבית: ردة) ומוסלמי שמחליט להמיר את דתו מכונה מֻרְתַדּ (مـُرْتـَدّ). הקוראן לא מגדיר עונש בעולם הזה לאדם הנוטש את הדת המוסלמית, אולם על פי השריעה, העונש לכופר באסלאם הוא מוות. במדינות מוסלמיות רבות היום, דוגמת מצרים, ירדן וסוריה, אין המדינה מכירה בהמרת הדת, אך אין איסור חוקי מפורש על עזיבת האסלאם. אזרחים שעברו המרה לדת אחרת, בעיקר טבילה לכנסיות אוונגליסטיות ואחרות, עדיין נחשבים מוסלמים על-פי חוק המדינה, ואף כי לא מדובר בעברה פלילית, אזרחים אלה סובלים מהתנכלויות מצד השלטון שמביאות לעיתים קרובות לאיבוד של מקום עבודתם או קשרים בחברה הסובבת.