הנוער העובד | הנוער העובד כתנועה התיישבותית ועם בני ההתיישבות

הנוער העובד כתנועה התיישבותית ועם בני ההתיישבות

ההצטרפות של בני ההתיישבות העובדת לנוער העובד החלה אף היא בהתארגנות עצמית של קבוצת נערים מבלפוריה, מושב מרחביה, תל עדשים, עין חרוד וכפר ילדים ליד עפולה (שהקים הביל"ויי בלקינד). בין הבולטים ביוזמה זו היו שמריה גוטמן, זרבבל גלעדמשורר), שמואל שורש, צבי גרינשפן ו דוד כפרי שהתכנסו יום אחד והחליטו על הקמת סניפים בעמק ועל שליחת נציגים לוועדת היסוד של הנוער העובד.

חברי ההתיישבות העובדת היו מעורים בתנועת הפועלים, וכמוהם בניהם בנוער העובד. השפעתם על התנועה בהפיכת ההתיישבות לערך מרכזי בפעילות התנועה הייתה רבה, ובהמשך שלחה התנועה את גרעיניה להתיישבות, להקמת קיבוצים (כנען ורביבים) ולהצטרפות לקיבוצים קיימים, בעיקר של הקיבוץ המאוחד. הקיבוץ המאוחד תמך בנוער העובד באופן גורף, וכל ילדיו הצטרפו לנוער העובד בטקס קיבוצי במסגרת שנת "בר המצווה" שלהם, כחלק מהפכתם לחלק פעיל בקיבוץ. גם קיבוצים שהוקמו על ידי תנועת המחנות העולים אך היו חלק מן הקיבוץ המאוחד (כבית השיטה ומעוז חיים) צרפו את ילדיהם לנוער העובד.

תנועת המושבים חששה כי שליחת ילדיה למסגרת חינוכית משותפת המאגדת בתוכה ילדים מהעיר ומהקיבוץ תחליש את זיקתם של בני הנוער לצורת החיים המושבית. הקיבוץ נחשב אז לאוונגרד בתנועת הפועלים, והמושבים נטו ליצור לעצמם מסגרת חינוכית משלהם. הנוער העובד טען כי על ידי חברות בני המושבים בתנועה ייקשר הקשר בין המושב לשאר החברה בארץ, וכי הדרך להביא את ערכי המושב לרחבי תנועת הפועלים היא דרך הנוער העובד והפעולה האקטיבית בתוכו. כמה בוגרי תנועה שהיו חברים במושבים תמכו בעמדה זו (ובולט בהם דוד ברש מכפר יהושע) וסייעו, בסופו של דבר להקמת חטיבת בני המושבים בתוך הנוער העובד.

בתוך חבר הקבוצות התקיים מאבק פנימי ביחס אל הנוער העובד. הקבוצות הוותיקות תמכו בהצטרפות בני הנוער לתנועת גורדוניה, שעמדתה הייתה דומה לעמדת השומר הצעיר ביחס לנוער העובד. חברי דגניה א', דגניה ב', גבע וקריית ענבים שלחו את בניהן לנוער העובד. משהתאחד חבר הקבוצות עם פלג פורש של הקיבוץ המאוחד להקמת איחוד הקבוצות והקיבוצים היו כל ילדי האיחוד חלק בנוער העובד.

כבר במועצה השנייה של הנוער העובד הוחלט:

יש לכוון את החברים להכיר בערכה המכריע של ההתיישבות למעמד הפועלים העברי ולחנכם ברוח היצירה העצמית.

גם הנערים העובדים נמשכו אל אנשי ההתיישבות וכעבור זמן קצר יצאה קבוצת נערים מסניף ירושלים לעבודה בכפר יחזקאל ובעין חרוד - עוד לפני שנוסח המושג "הכשרה" בהקשר ההתיישבותי.

תקופת הקמת התנועה הייתה תקופה של משבר כלכלי ביישוב, ונערים רבים מצאו עצמם מובטלים. התנועה הקימה מספר קבוצות עבודה שנשלחו לבציר במושבות. לאחר תום תקופת הבציר החליטה הקבוצה ברחובות כי פניה להתיישבות, וחניכי סניף תל אביב אספו כספים לקניית הפרה הראשונה של הקבוצה (שנקראה "נערה" על שם הנוער העובד). לאחר סכסוך אדמות עם החקלאי משה סמילנסקי מרחובות שעל אדמתו ישבה הקבוצה, חברה הקבוצה לנציג ארגון של מהפכנים רוסים שגלו לארצות הברית, בשם מנחל מנדל רוזנבוים, ועברו לאדמות שקנה הארגון. הקבוצה ייסדה על אדמות אלה את "נען" - הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי נוער יליד הארץ. בהמשך הוקמה גם גינוסר סביב סכסוך אדמות עם חברת פיק"א ואחריה קבוצת אלונים ובהמשך שדות ים, גשר, אלומות, מנרה, משגב עם, רביבים, גזר, החותרים ועוד. קיבוצי התנועה שהוקמו בקשיים רבים - באין גוף מיישב מנוסה מאחוריהם, הצטרפו לבסוף ברובם לקיבוץ המאוחד.

גם מושבים הקימו חברי התנועה בוגרי המושב והראשון שבהם - בית אשל. במהלך הזמנים הקימו חברי הנוער העובד למעלה מ-60 יישובים, חלקם ביחד עם תנועות אחרות, והצטרפו כגרעינים ליישובים קיימים.