הנוער העובד והלומד | היסטוריה

היסטוריה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנוער העובד

בשנת 1959 התאחדה התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ל"הנוער העובד והלומד". מטרת האיחוד הייתה לכונן תנועת נוער כללית, שתאגד את כל הנוער הארץ ישראלי במסגרות חברתיות, ותחת הרעיון הציוני-סוציאלסטי. לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית, וכן היא מזוהה עם ההסתדרות הכללית. הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה (על ידי דוד כהן שמונה כמלווה לתנועה מטעם ההסתדרות, בברכתו של ברל כצנלסון), והיא נחשבת תנועת בת של ההסתדרות על אף שתמיכת ההסתדרות בה הצטמצמה לאורך השנים. בעבר היה הקשר הרעיוני בין ההסתדרות לתנועה חזק והתנועה הייתה מסונפת לאגף בוועד הפועל, אולם בעקבות תהליכים שהתרחשו בהסתדרות בשנים האחרונות, הקשר התרופף. כמו כן, התנועה קשורה אידאולוגית ונתמכת כלכלית על ידי התנועה הקיבוצית. כמו עם ההסתדרות, בעבר היו קשרים אלו הדוקים וכללו בעיקר שליחת גרעינים לקיבוצי יעד ואחוזים רבים של בני-קיבוצים בגרעיני התנועה, אך בשנות ה-90 הקשר הפך לרופף יחסית, עם הקמת תנועת הבוגרים סביב תהליך פנים תנועתי שנקרא "להוביל שנית", ושינויים שחלו בתנועה הקיבוצית עצמה.

לאחר מלחמת ששת הימים שלחה תנועת הנוער והעובד והלומד להיאחזות בשטחים שנכבשו במלחמה (לסיני ולגולן) גרעיני היאחזות, זאת במקביל לקו שהתוותה הממשלה ביחס להתיישבות במקומות אלו, וכהמשך לקו האידאולוגי שקבע את ההתיישבות כנתיב הגשמה מרכזי.[3]

תהליך הקמת חוות ההכשרה, "להוביל שנית".

במהלך שנות ה-70 נערכו דיונים במזכירות התנועה על אופני ההגשמה של התנועה. בדיונים אלה עלה הצורך בהארכת משך החניכות של חניכי תנועת הנוער, ושינויים אפשריים במסלול הנח"ל. במסגרת דיונים אלו העלה מזכיר החטיבה החינוכית באותה התקופה, אבינועם גרנות את האפשרות ליצירת "חוות הגשמה" בנות 2–3 גרעינים שייתנסו בקיום משק אוטונומי שיתופי ויבצעו משימות הדרכה בתנועה בתקופה של שנת שירות מקדימה לצבא. רעיון אחר היה גיבוש קבוצות של בוגרי תנועה ליצירת קומונות לומדים, או לגיוסם להמשך ההדרכה והריכוז בתנועה. המטרה הייתה להצליח להרחיב את "גיל ההגשמה" לתקופת היבחרות.

בשנת 1981 נעשה הניסיון הראשון במסגרת של "חוות הכשרה" אוטונומית כפי שהוצעה. הגרעינים "נוב" (שיועד למלכיה) ו-"חרמש" (שיועד לאלומות) בתמיכת התנועה הקיבוצית וקיבוצי היעד, התיישבו בבית הספר הימי הנטוש בקריית חיים במסגרת של חוות הכשרה. ב 28-30.1.82 נערכה המועצה החינוכית ה-14 של הנוע"ל בקדימה והחליטה על קבלת חוות ההכשרה כמסלול החובה לכל גרעיני הנוע"ל. מזכ"ל התנועה דאז פיני טומאכר, ציין בראיון הפרישה שלו כי רעיון חוות ההכשרה היה גולת הכותרת של עבודתו בתנועה. בשנת 1983 נקטע הניסיון ולא יצאו גרעינים לחוות ההכשרה. פסח האוספטר (אז חבר גרעין נוב והיום רכז דרור ישראל) פרסם כתבות בעיתון התנועה בהן האשים את חברי התנועה, מזכירותה ומזכירות התנועה הקיבוצית בהפסקת הניסיון של חוות ההכשרה. מזכ"ל התנועה דאז שייקה רונן השיב בעיתון על הטענות ופרש את הקשיים ביישום ההחלטה.

בשנת 1987 עלה מחדש רעיון חוות ההכשרה, סביב צורך מוחשי שכן התנועה מצאה עצמה בקשיים במציאת קיבוצי יעד שיסכימו לקבל את גרעיניה, וכן בתוך תהליך התפרקות התנועה הקיבוצית מערכיה השיתופיים והמשימתיים היה חשש כי הסביבה הקיבוצית עלולה להיות סביבה חינוכית מייאשת ולא מפרה. פורסם מכתב של מספר חניכי י"א : "גרעיני הנח"ל מגיעים לקיבוץ לתקופות ההתנסות שלהם למעשה משתלבים באופן פסיבי במערכות הקיבוץ הקיימות...בכך ההתנסות בחיי הקיבוץ מאבדת את האותנטיות שלה ובעצם את ערכה...לפני כמה שנים הוקם בתנועה מפעל שעונה על כל הבעיות הללו ואף על יותר מהם....הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו – חוות הכשרה" פסח האוספטר שסיים את שירותו הצבאי חזר לתנועה לתפקיד רכז מחוז חיפה במסגרת תפקידו ניסה לקדם את רעיון חוות ההכשרה מול המזכ"ל חגי מירום והמזכירות. בשנת 1988 יצא גרעין שבי"ב (שם בצפון יהא ביתנו, שיועד למלכיה) לחוות הכשרה ביישוב נווה עובד, בהדרכתו של האוספטר. במועצה החינוכית של שנת 1989 נערך שוב דיון על מסלול חוות ההכשרה, ולאחר ויכוח סוער נתקבלה ההחלטה להמשיך במהלך ולשלוח את גרעיני התנועה למסלול החוות.

התעוררה השאלה על השתלבות בוגרי התנועה, בוגרי מסלול חוות ההכשרה בקיבוצים לאחר השירות הצבאי. הכוונה המקורית במפעל החוות הייתה ליצור פרק זמן לפני הצבא לגיבושו של הגרעין כקבוצה שייעודה הצטרפות לקיבוץ היעד. בראשית שנות התשעים פרסומי התנועה הקפידו להציג את מסלול החוות כשינוי הדרך ולא היעד הקיבוצי. אולם במועצה ה-23 של הנוע"ל שנערכה בכנרת ניתן היה לשמוע עמדות סותרות ביחס ליעדי ההגשמה התנועתיים והקשר עם הקיבוץ. שי חולדאי (חבר קיבוץ חולדה ומחנך בתנועה הקיבוצית) קרא באותה מועצה: "הנוע"ל לא צריך את הקיבוצים. הוא צריך להפסיק לראות בהם את יעד ההגשמה שלו. הוא צריך להמציא משהו חדש שמכל העולם יבואו לראות וללמוד – ממש כמו הקיבוץ בזמנו". מזכ"ל התנועה דאז, עובד צור, דווקא תמך בשימור הקשר שבין התנועה הקיבוצית לתנועה.

גרעין שבי"ב עם יציאתו לשל"ת האחרון במסלול הנח"ל, שלב בו היו אמורים להשתלב באופן מסורתי בקיבוץ היעד שלהם לקראת הצטרפותם כחברים, בחרו להפוך את השל"ת שלהם לשל"ת הדרכתי ולהדריך את כל שכבת י"ב בתנועה לקראת היציאה לחוות ההכשרה. עם שיחרורם התקיימו כמה ניסיונות לאזן בין שאיפתם לקחת משימות בתנועה לבין השתלבותם בקיבוץ.

במאי 1994 אישרה המזכירות הרחבה של התנועה הקיבוצית את הקמתו מחדש של קיבוץ רביד על ידי חברי הנוע"ל, ביניהם חברי גרעין שבי"ב, וקיבוץ רביד הפך ל"קיבוץ החינוכי" של תנועת הנוער העובד והלומד. אמצעיו המישקיים גויסו לטובת הרחבת מפעלי התנועה והוקם בו "המרכז להתחדשות שתפנית משימתית" - מרכז הסמינרים של התנועה. בינואר 1998 אוזרח קיבוץ אשבל, הקיבוץ השני של הנוע"ל.

"להוביל שנית" הוא השם שניתן לתהליך ששינה את יעד ההגשמה המרכזי של התנועה מה"התיישבות" שבחסותה הקימו בעבר הגרעינים הבוגרים של התנועה יותר מ-60 יישובים ברחבים הארץ, להצטרפות לתנועת בוגרים מחנכת - תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד המכונה "מרח"ב" (מחדשי רעיון החלוץ בישראל). הוקמו חוות הכשרה בעלות ייעוד של חינוך, וחינוך עצמי לחיי קומונה, והיום תנועת הבוגרים מקיימת קומונות רבות וקיבוצים עירוניים, הלוקחים חלק בהפעלת הקינים השונים ושאר המפעלים החינוכיים. גם קיבוצי התנועה הלא עירוניים רביד ואשבל הםקיבוצים חינוכיים.
לנוער העובד והלומד ולתהליך "להוביל שנית" שעבר בו בשנות התשעים, שהיסב את מסלול ההגשמה בו מהתיישבות לחינוך הייתה השפעה רבה על שינוי מסלול הנח"ל ממסלול התיישבותי של הכשרה חקלאית למסלול חינוכי הכולל "פרק משימה לאומית" חינוכית. עד היום, כשני שלישים מהמתגייסים למסלול הנח"ל הם בוגרי חוות ההכשרה של הנוער העובד והלומד.

התפתחותה הרחבה של תנועת הבוגרים. יצירת מרחבי החיים של הבוגרים, ואף מרחבים חינוכיים חדשים שלא כולם נכללים בתוך תנועת הנוער, דוגמת "המעורר", הובילה להקמת תנועה רעיונית המאגדת את כל המרחבים (תנועת הנוער העובד והלומד, תנועת הבוגרים ומפעלים חינוכיים אחרים) ושמה "תנועת דרור ישראל"- שם המרמז על הקשר הערכי העמוק שרואה התנועה עם תנועת דרור שהייתה פעילה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה אף על פי שבפועל, לא התקיים כל קשר כזה באותה תקופה.

מזכיר שנים
אלי גורן (גבע) 1956-1959
מאיר זרמי (מעין צבי) 1960
משה זלצמן (חניתה) 1961
אריה בנאי (מצובה) 1962-1965
מנחם דניב (מעגן) 1966-1967
אמנון ברזל (כפר החורש) 1968-1971
אסף אגין (דגניה ב') 1972-1974
ישראל אבידור (כפר הנשיא) 1975-1976
גורי מיר (קבוצת שילר) 1976-1977
אלי גורן (גבע) 1978-1979
פיני טוכמכר (ניר אליהו) 1980-1982
שייקה רונן (כפר החורש) 1982-1986
חגי מירום (יפעת) 1986-1989
ברוך קושצ'ובה (רמת רחל) 1989-1992
עובד צור (מלכיה) 1992-1997
פסח האוספטר (דרור-ישראל) 1997-2008
רועי יסוד (דרור-ישראל) 2008-2019
מיה גבע (דרור-ישראל) 2019-עכשיו