העסקת ילדים | היסטוריה
English: Child labour

היסטוריה

העסקת ילדים בעולם המערבי בזמן המהפכה התעשייתית הייתה דבר שבשגרה. ילדים הועסקו גם במפעלים. באנגליה וסקוטלנד בשנת 1788, כשני שלישים מהעובדים במנפטות הכותנה היו ילדים.[1] הילדים שיכלו להתמודד עם העבודה במפעלים הפכו בבגרותם לעובדי מפעל מן המניין, כך שהרכב כוח העבודה במפעלים החל לסטות לכיוון פועלים בוגרים לפני שהופיעה התערבות חוקתית משמעותית.

בין הראשונים שהתנגדו להעסקת ילדים היה הסוציאליסט האוטופיסט האנגלי רוברט אואן, שפעל להגבלת הגיל המינימלי להעסקת ילדים לגיל 10 ומעלה. לאחר מכן, כחלק מהרגולציה של עבודת ילדים, התקבלו מספר חוקי עבודה שמטרתם הסדרת מספר שעות העבודה של ילדים ושיפור תנאי הבטיחות במפעלים.

במאה ה-19 העסקת ילדים הייתה נפוצה באירופה. עם התפתחות שיח הזכויות, עבודת ילדים קיבלה משמעות לוואי של ניצול שיטתי של ילדים בתחום העבודה, עם מעט פיצוי והתחשבות בהתפתחות האישית ובהיבטי בטיחות, בריאות והחיים בכלליות.

סוגיית עבודת ילדים עמדה למבחן בשיח זכויות העובדים שהתפתח במאה ה-20. שיח זה אופיין בהצבת העובד במרכז, ושאלת עבודת הילדים והנוער נבחנה בבחינת השפעת העבודה על ההתפתחות של הילדים והנוער. עם התפתחות שיח זכויות העובד מחד, וזכויות הילד מאידך, עבודת ילדים ונוער הוגבלה לגילאים ועבודות מסוימות וכן נקבע שכר מינימום ותנאים מקלים נוספים.

הרציונל בבסיס הגבלות אלה הוא ההכרה בזכות הילדים לקבל השכלה נאותה, וזכותם לשעות פנאי על מנת לאפשר מנוחה לצורך עירנותם בזמן שעות הלימודים. כמו כן הכיר שיח הזכויות בזכותם של ילדים לפנאי וחופשות מלימודים. יחד עם זאת, בגילאים מסוימים הותרה עבודה ילדים בימי החופשה.

על פי דו"ח ארגון העבודה הבינלאומי, בשנת 2016 הועסקו 218 מיליון קטינים בגילאי 5-17 ברחבי העולם, מתוכם 152 מיליון במה שמוגדר כ'עבודת ילדים'. 73 מיליון מהילדים העובדים, הועסקו במקצועות שהוגדרו מסוכנים [2]. 48% מהילדים העובדים היו בגילאי 5-11, 28% בגילאי 12-14 ו- 24% בגילאי 15-17. 71% מעבודת הילדים הוא בענפי החקלאות, 17% בתעשייה ו-12% בשירותים.[3]