זכות | סוגי זכויות
English: Rights

סוגי זכויות

במהלך ההיסטוריה התפתחו הזכויות ועברו שינויים רבים. הזכויות התפתחו הן במימד החברתי-משפטי, בצורת מוסדות משמרים וחוקים תואמים, והן מבחינה פילוסופית.

זכויות אצולה

זכויות אצולה הן זכויות טבעיות ברובן אשר מוחלות על בני אדם מיוחסים בלבד, מתוקף מסורת או דת. זכות האצולה אינה ניתנת לניתוק מהאצולה עצמה, ומתקבלת עם התואר התואם (בירושה או במינוי).

זכות האצולה משמרת יחסי כוחות אריסטוקרטיים, ומשמעותה יחס סמלי וממשי של נתינים ואצילים אחרים כלפי האציל. האציל מסוגל לנהוג התנהגויות שאינן מותרות לאלו שאינם אצילים, וכן צפויה לו התנהגות ייחודית (מס, השתחוות וכו').

במקרים קיצוניים זכויות האצולה הוגדרו על ידי כוחו של האציל, כלומר - זכותו הייתה לכל התנהגות אשר הייתה בכוחו, מתוך הנחה כי הוא זכאי לציות מוחלט של נתיניו. במקרים מתונים יותר הוגבלו זכויות האצולה בחוקים או בנורמות שונות, אשר הכפיפו את האצילים לסמכות מוסרית, דתית או אחרת.

זכויות אצולה עשויות לכלול את הגורמים הבאים:

  • זכות לאחוזה
  • זכות לבעלות על צמיתים ולציותם
  • זכות למס (עשוי לכלול גם מס עובד)
  • זכות לתנאי מחיה מסוימים: מגורים, תחבורה וכו' (בהתאם לכוחו או לתארו)
  • זכות לסמלי אצולה (בהתאם לתוארו)
  • זכות לשירותים ייחודיים מנתיניו (ביניהם זכות הראשונים המפורסמת)

זכות הקניין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכות הקניין

זכות הקניין היא זכות אשר צמחה מתוך זכויות האצולה, אך הוחלה על צורות אחרות של קניין. בתחילתה היוותה זכות על קרקע, אך עם התפתחות המהפכה התעשייתית הושתתה גם על קניין מסוגים אחרים, כדוגמת הון.

זכות הקניין היא זכות הממוקדת בעבר. כלומר - זכות לקניין מסוים היא מתוקף בעלות קודמת על קניין זה. מסיבה זו, זכות קניין היא זכות בעלת אופי משפטי מובהק, שכן קביעת קיומה או אי-קיומה של זכות זו, מתייחסת לתיאור מדויק ככל הניתן של ההיסטוריה, כפי שמתחייב מהמערכת המשפטית.

במדינות קפיטליסטיות מודרניות זכות הקניין קיימת באופן תאורטי עבור כל בני האדם, ומייצגת את מנגנוני שינוי ושימור הכוח בחברה.

זכויות אזרחיות

עם התפתחות המדינה, נוסד דפוס זכויות מתוקף הסדר אזרחי-רציונלי. זכויות אלו מגדירות את יחסי השליטה במדינה מתוך עצמם, כאשר העיקרית שבהן היא זכות ההצבעה בבחירות.

במהלך השנים התרחבו הזכויות האזרחיות למעגלים רחבים של החברה, לרבות זכויות עובדים[1], כך שבתחילת המאה ה-21 זכאים רוב תושבי המדינות המערביות לזכויות אזרח.

זכויות אזרחיות עשויות לכלול את הגורמים הבאים:

  • זכות בחירה (במובן של הצבעה).
  • זכות להיבחר למוסד ממשלתי.
  • זכות לשירותים ממלכתיים שונים המוצעים במדינה.
  • זכות להתמנות לתפקיד ציבורי, בהתאם לגורמים הנוגעים ישירות לתפקיד זה.

זכויות האדם

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכויות האדם

זכויות האדם הן זכויות מאוחרות יחסית, מבחינה היסטורית, אשר מוחלות על כל אדם באשר הוא. אף על פי שעצם קיומן ומידתן תלוי באדם המכיל את הזכות, קיימת הסכמה כללית בעולם המערבי על מספר זכויות בסיסיות.

התורה העוסקת בזכויות האדם, מתוך הנחה פילוסופית כי לכל אדם קיימות זכויות שוות וכי על החברה לאפשר את מאבקי הכוח המוגדרים על-פיהן, היא הליברליזם.

זכויות אלו נקבעו במספר אמנות שנקבעו כאבני דרך בציון התפתחות הזכויות. בין האמנות החשובות ניתן לציין את:

בשנת 1989 אישררה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את אמנת זכויות הילד.

זכויות לאומיות

זכויות אלו התפתחו עם התפתחותם של הלאומים, וקיבלו חיזוק משמעותי בעזרת תנועות הפאשיזם השונות. זכויות לאומיות הן ברובן זכות על שטח מסוים, אשר מבחינה היסטורית או תרבותית הוא קניינו של הלאום. זכות הקיום מקנה למדינת לאום זכות לקום או להתקיים.

זכות לאומית עשויה להיות זכות טבעית (בתוקף העבר) או זכות נרכשת (מתוקף ההווה). כך, לדוגמה, עשויה זכותו של עם מסוים על ארץ כלשהי להיות מתוקף התיישבות שלו בארץ זו בעבר, או מתוקף מצב בהווה. המצב בהווה עשוי להיות מצב של כיבוש או החזקה בכוח, לדוגמה, שמתוקפו ניתנת הזכות, או מצב של שימוש מפתח בשטח, שמתוקפו היא ניתנת.