חבר הכנסת | חסינות חברי הכנסת

חסינות חברי הכנסת

סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

בדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת יש חסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951,[1] מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון אשר יבקשו להצר את צעדיו. החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים:

  • חסינות מהותית/עניינית - חסינות על חבר הכנסת בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.
  • חסינות דיונית - חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מהנימוקים הבאים:
    • העבירה נעשתה למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת
    • כתב האישום הוגש שלא בתום לב ובחריגה ממדיניות התביעה
    • הדין עם חבר הכנסת מוצה על ידי ועדת האתיקה
    • ההעמדה לדין תפגע בתפקוד הכנסת ובייצוג ציבור הבוחרים ואי העמדה לדין לא תפגע באינטרס הציבורי.

אם ועדת הכנסת החליטה להיענות לבקשתו, החלטתה טעונה אישור המליאה בהצבעה גלויה.

עד יולי 2005 הייתה החסינות אוטומטית ומוענקת גם מבלי שהח"כ יבקש אותה, ואילו הסרתה דרשה החלטת ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית.

בג"ץ קבע שרק הערכה של חברי הכנסת שהיועץ המשפטי לממשלה נהג שלא בתום לב בהגשת כתב האישום כנגדם יכולה להצדיק אי-הסרת חסינות. החוק החדש הרחיב את העילות לחסינות מצד אחד, ומצד שני מנע את הענקתה האוטומטית[דרוש מקור].

ההצעה לשינוי החוק באה בהמשך לביקורות רבות על החסינות שלה זוכים הח"כים, במקרים רבים ללא הצדקה. המצדדים בהצעה לשינוי החוק טוענים כי בהצבעת הח"כים בעד או נגד חבריהם קיים ב"השאלה": שמור לי ואשמור לך. כך למשל עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בעקבות החלטת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי שהואשם בזיוף, מרמה, והפרת אמונים, בגין הצבעה כפולה במליאת הכנסת. החלטת בג"ץ לבטל את החלטת הכנסת להשאיר את חסינותו עוררה ביקורת בקרב חברי הכנסת על ההתערבות בהחלטותיה.

ניתן לעצור חבר הכנסת אם הוא נתפס "בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום" (סעיף 3(א) לחוק חסינות חברי הכנסת).

ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות.

מקרי הסרת חסינות או אי קביעת חסינות

תאריך חבר הכנסת האשמה גזר דין
11 באוגוסט 1954 שלמה לביא[2] דריסת אדם למוות קנס בסך 100 ל"י
20 בדצמבר 1954 ישראל שלמה בן-מאיר[3] השגת רישיון להעברת מט"ח בטענת שווא זוכה
8 בפברואר 1955 שמעון בז'רנו[4] נהיגה במהירות מופרזת (80 קמ"ש) קנס בסך 50 ל"י
16 במאי 1960 משה דיין גרימת תאונה עקב אי עצירה באור אדום -
14 ביולי 1965 יצחק רפאל[5] קשירת קשר לקבלת שוחד -
29 בנובמבר 1966 מרדכי סורקיס גרימת תאונה עקב מעבר באור אדום במהירות גבוהה -
17 ביולי 1978 שמואל רכטמן[6] קבלת שוחד הורשע ונידון למאסר בפועל
1 באוגוסט 1979 שמואל פלאטו-שרון הבטחת שוחד לבוחריו 3 חודשי עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי
13 בינואר 1981 אהרון אבו חצירא קבלת שוחד זיכוי
18 במאי 1981 אהרון אבו חצירא מעילה בכספים זיכוי
25 בדצמבר 1984 מאיר כהנא התססה והסתה -
15 באוקטובר 1985 מוחמד מיעארי הזדהות עם ערפאת בכנס ציבורי -
1991 יאיר לוי גניבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 275,000 ש"ח
6 בינואר 1993 האשם מחאמיד התבטאות מעודדת טרור -
- רפאל פנחסי העברת כספים שלא כדין 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי
ספטמבר 1996 אריה דרעי קבלת שוחד והעברת כספי משרד הפנים לגופים חרדיים שהוקמו על ידי ש"ס מאסר בפועל של שלוש שנים וקנס כספי של 250,000 ש"ח.
5 ביולי 2000 יצחק מרדכי מעשים מגונים בשלוש נשים 18 חודשים מאסר על תנאי
6 במרץ 2001 אביגדור ליברמן תקיפת קטין ואיומים - פיצויים של 10,000 ש"ח לילד וקנס של 7,500 ש"ח
5 בנובמבר 2001 עזמי בשארה תמיכה בארגון טרור וארגון טיולים למדינת אויב כתב האישום בוטל שכן נקבע שעומדת לו החסינות המהותית
2002 סאלח טריף מתן שוחד 6 חודשי עבודות שירות, קנס על-סך 25,000 ש"ח ו-18 חודשי מאסר על תנאי
10 בנובמבר 2003 נעמי בלומנטל מתן שוחד בחירות הרשעה - קנס כספי ומאסר על תנאי
26 בינואר 2004 יחיאל חזן[7] הצבעה כפולה במליאת הכנסת הרשעה
20 בדצמבר 2004 יאיר פרץ[8] ניסיון קבלת תואר אקדמי במרמה הרשעה
26 בינואר 2010 סעיד נפאע[9] מגע עם סוכן זר ונסיעה לארץ אויב 12 חודשי מאסר ו־6 חודשי מאסר על תנאי
21 בדצמבר 2016 באסל גטאס[10] הברחת טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים 2 שנות מאסר[11]