חוזה | סוגיות בקיום החוזה
English: Contract

סוגיות בקיום החוזה

תום לב

חוק החוזים (חלק כללי), בסעיפים 12 ו-39 דורש מצד לחוזה כי יתנהג הן במשא ומתן לכריתת החוזה, והן בקיומו ובביצועו של החוזה, בתום לב ובדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת.

תום הלב הוא מושג שסתום במשפט הישראלי וככזה הפרשנות שלו גמישה יחסית. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, הגדיר את תום הלב כמצב שבו "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם"[12]. ניתן לראות בדרישה לתום לב כדרישה להתנהגות שאינה שלוחת רסן וחסרת כל עכבות מוסריות מחד, אך אינה התנהגות אלטרואיסטית וחסרת כל אינטרס עצמי מאידך. עמידה דווקנית על זכויות כאשר הנסיבות אינן מצדיקות זאת, תחבולות מסחריות מסוגים שונים, וצורות שונות של דרכים להשגת יתרון בלתי הוגן על הצד השני פורשו כמנוגדות לעיקרון תום הלב.

הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה אם בחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.

סעיף 61 לחוק החוזים מחיל את עקרונות החוק, ובתוכם את עקרונות תום הלב גם על שאר תחומי המשפט האזרחי. תום הלב הוכר כעקרון בסיסי במגוון תחומים משפטיים מכוח סעיף זה. בתזכיר חוק דיני ממונות, המוצע כקודקס של המשפט האזרחי הישראלי, מופיע תום הלב בעקרונות היסוד, עוד בטרם מגיעים הפרקים העוסקים בדיני החוזים או בדיני החיובים. בסעיף 2 של ההצעה נאמר: "בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב".

חוזה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או סותר את תקנת הציבור

סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור הוא בטל. חוזים שנפל פגם בכריתתם הם ניתנים לביטול, במובן זה שהצד הנפגע יכול להודיע על ביטולם, אך אם לא יעשה זאת, יישארו בתוקפם. חוזים כאלו הם voidable, דהיינו ניתנים לביטול. חוזה בלתי חוקי הוא בטל - void. עם זאת, הוראת סעיף 31 מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לקבוע פטור מחובת השבה לצד מסוים לגבי מה שקיבל כתוצאה מהחוזה הפסול, או לאכוף על צד חיוב חוזי אם מצא שהצד השני קיים חיוב שכנגד. דיונים רבים התקיימו בשאלה מתי יש להורות על קיום החוזה למרות אי חוקיותו. מצד אחד היו שנתנו בכורה לשיקול ההרתעה וקבעו שיש להעדיף את ביטול החוזה, ומצד שני היו שהעדיפו את עשיית צדק במקרה הפרטני במיוחד כאשר הצד שיזם את החוזה הלא חוקי הוא הנהנה העיקרי מביטולו. בפסיקה בישראל ניתן לזהות נטייה לאכוף חוזה מכר מקרקעין שכרוכה בו הונאה של רשויות המס[13].

בית המשפט העליון השתמש בסעיף לא רק כדי לבטל חוזים בלתי חוקיים, כגון בוררות פנימית של ספסרי מטבע זר (עיסוק בלתי חוקי בעת מתן פסק הדין)[14], אלא גם לקבוע מסמרות בשאלות הנוגעות למוסר בחיי המסחר ובחיי המשפחה, כך, למשל, פסל בית המשפט התניות חוזיות המגבילות את חופש העיסוק בטענה כי אלו אינן תואמות את תקנת הציבור[15], ופסל הסכם שיפוי למזונות הפוגע בקטין שאינו צד לו[16].

חוזה על תנאי

על פי סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) ניתן להתנות חוזה בתנאי, שאם התקיימו ייכנס החוזה לתוקף (תנאי מתלה), או שיחדל (תנאי מפסיק). אותו תנאי הוא אירוע עתידי ליום כריתת החוזה, אשר בעת כריתת החוזה אין הצדדים יודעים בוודאות אם יתרחש.

באשר לחוזה על תנאי מתלה, קיימת תקופה, בין כריתת החוזה ובין התקיימות התנאי, בה מצוי החוזה בתקופה של אי ודאות ושל ערטילאיות. מצד אחד מחויבים הצדדים ביניהם בחוזה תקף, ומצד שני, חובתם לקיים את החיובים החוזיים טרם נכנסה לתוקף. בתקופה זו לא ניתן לתבוע את אכיפת החוזה[17], אך על פי סעיף 27(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) אם נוקט צד בצעדים העלולים להפר את החוזה לכשיתקיים, קמה הזכות לצד הנפגע למנוע נקיטה בהליכים אלו. כך, לדוגמה, אם התחייב ראובן כלפי שמעון בחוזה למכור את גוריה של כלבתו הגזעית המעוברת, לכשזו תמליט, הרי שזהו חוזה על תנאי מתלה, ואין לשמעון כל זכות לדרוש קבלת גור בטרם נולד. אך אם ראה ראובן כי שמעון מנסה לפגוע בכלבה באופן שימנע ממנה המלטה, או למכור אותה לצד ג', הרי שזכותו לפנות לבית המשפט בדרישה למנוע צעדים אלו.

סוגי חוזה על תנאי: לפי סעיף 27 קיימים שני סוגים של חוזה על תנאי:
א. חוזה עם תנאי מתלה - חוזה שתלוי בהתקיים תנאי- על הצדדים לחוזה לא מוטלים כל חובות או זכויות חוזיות עד להתקיימות התנאי, מלבד החובה שלא לסכל את התקיימות התנאי.
ב. חוזה עם תנאי מפסיק - החוזה מתחיל להתבצע עם כריתתו, כאשר על שני הצדדים מוטלים חובות חוזיות. החוזה יחדל מלהתקיים אם יתממש התנאי המפסיק.

חוזה שטעון תנאי שקבוע בדין: תנאי יכול להיות גם תנאי שנקבע בגין הוראת דין ולא מרצון או הסכמה של הצדדים- ראה עא 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' ברוריה הוך, לז (3) 393.

הבדל בין חוזה על תנאי להתחייבות חוזית - כאשר צד אחד לוקח על עצמו חובה חוזית אותה הוא אינו מצליח לממש אין מדובר בחוזה על תנאי אלא בהפרת חוזה. לעומת זאת, כאשר קיום החוזה מותנה בכך שדבר מסוים יתרחש, אשר איש מן הצדדים לחוזה לא התחייב לבצעו, מדובר בחוזה על תנאי. לדוגמה- כאשר ראובן מסכם עם שמעון שהוא יקנה ממנו את חלקתו אם יינתן אישור בנייה - מדובר בחוזה על תנאי. אם לא הושג האישור הנ"ל, החוזה חדל מלהתקיים. כאשר ראובן ושמעון עורכים חוזה מכר שבמסגרתו שמעון מתחייב להשיג אישור בנייה לחלקה הנ"ל אין מדובר בחוזה על תנאי אלא בחוזה שכולל התחייבות חוזית של השגת האישור. אם שמעון לא השיג את האישור הנ"ל- מדובר בהפרת חוזה. דוגמה לכך ניתן לראות בעא 1581/98 חברת נתיבי אילון בע"מ נ' בשורה ייזום וקידום פרויקטים בע"מ, נד (4) 209.

חוזה אופציה - אופציה (option) הוא חוזה בין שני צדדים שבו התקיימות או הימשכות החוזה תלויה ברצונו של אחד הצדדים במועד מסוים כאשר התנאים מסוכמים מראש. לדוגמה: כותב האופציה מעניק לרוכש האופציה זכות לרכוש או למכור נכס תמורת מחיר קבוע מראש במועד קבוע מראש או לפניו ("מועד פקיעת האופציה"). ייתכן שבמועד המימוש הנכס יכלה או יירד אך המחיר כאמור קבוע.

חוזה לטובת אדם שלישי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוזה לטובת אדם שלישי

פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי) עוסק בחוזה לטובת אדם שלישי. המדובר במצב עניינים נפוץ, בו התקשר אדם בחוזה שבו התניות המקנות זכויות לצד ג' שאינו צד לחוזה. מקרה נפוץ הוא פוליסת ביטוח חיים המקנה זכות לתשלום כספי למוטב שאינו צד ישיר לחוזה. החוק מכיר בשלושה צדדים לחוזה כזה. החייב והנושה, הם הצדדים הישירים לחוזה, והמוטב, שלטובתו חתם הנושה על החוזה, ואשר החייב מחויב כלפיו. במשולש זה של יחסים קמות סוגיות רבות המוסדרות על ידי הדין - עד כמה ובאיזה תנאים רשאי המוטב לדרוש מן החייב את קיום החיוב, מתי יכול החייב שלא לקיים את החיוב, באיזה שלב יכול הזוכה לשנות את זהות המוטב ולהחליפו באחר, ושאלות רבות נוספות.

פרשנות החוזה והשלמתו

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פרשנות חוזה, הלכת אפרופים

על פי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) חוזה יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ואם אינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. סעיף 26 לחוק קובע כי פרטים שלא הוסכמו במפורש בין הצדדים ייקבעו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, או לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו הסוג. פרשנות החוזה והשלמתו הן שתי סוגיות קרובות, העוסקות בעניינים שלא הובררו עד תומם בשעת כריתת החוזה.

פסק הדין המנחה בעניין פרשנות החוזה במשפט הישראלי הוא פסק דין אפרופים[18]. השופט אהרן ברק שכתב את פסק הדין, קבע כי הוראת סעיף 25 לפיה יש בפרשנות החוזה שני שלבים - בדיקת אומד דעת הצדדים, ולאחריה בדיקת הנסיבות החיצוניות, אינה ההוראה היחידה המחייבת בפרשנות חוזה. חוזה יש לפרש בבדיקה חד שלבית היוצאת מאומד דעת הצדדים אל הנסיבות החיצוניות וחוזר חלילה, עד להשגת פרשנות הרמונית המשיגה את תכלית החוזה ומשולבת בעקרון תום הלב. כן קבע ברק כי "בפרשנות חוזה יש לחקור אחר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים בלא להיות מוגבלים לביטויים או לכינויים שהם השתמשו בהם. בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה". מכאן יש להסיק כי לא לשון החוזה היא המחייבת, כי אם פרשנות המבוססת על אומד דעת הצדדים הנסמך על עקרונות תכלית החוזה ובהם תום הלב. על פסק דין זה נמתחה ביקורת רבה בטענה כי הוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית. אם עד פסק הדין יכול היה צד להסתמך על לשון ברורה בחוזה, מעתה גם ודאות זו כפופה לפרשנות שפסק דין אפרופים נותן לה מרחב רב של אפשרויות, וגמישות רבה מעבר לטקסט הכתוב[19].

למרות הביקורת הרבה שהושמעה במשך השנים על פסק הדין בפרשת אפרופים הרי בימה"ש עליון חזר על ההלכה בפרשת ארגון מגדלי ירקות נ. מ"י[20] בהרכב של 9 שופטים. בפסק דין (שיש הקוראים לו אפרופים השני) חזר בית המשפט על ההלכה על פיה סעיף 25 לחוק החוזים אינו מכוון רק למקרה של לקונה בלשון החוזה אלא שלבית המשפט הסמכות והחובה לחקור ולמצא את כוונתם המקורית והסוביקטיבית של הצדדים בלי להיצמד לטקסט החוזי.

לשני פסקי הדין משמעות רבה מעבר לדיני החוזים היות שאפשר להשתמש בהם לעניין פרשנות טקסטואלית של מסמכים אחרים ולא רק חוזים, לדוגמה חוקים.

בינואר 2011 התקבל בכנסת חוק החוזים (חלק כללי) תיקון מס' 2, התשע"א-2011[21] וזאת ביזמתו של חבר הכנסת יריב לוין ומתוך רצון מוצהר לקבוע כללי פרשנות לחוזים שיגבירו באופן משמעותי את הוודאות המשפטית, בניגוד ל"הלכת אפרופים"[22].

החוק מתקן את סעיף 25 לחוק החוזים וקובע:

"א. חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

כן מעגן החוק, בסעיף ב', כלל פרשנות שהוכר עד עתה רק בפסיקה, והוא כלל "הפירוש כנגד המנסח". הדעות חלוקות בשאלה האם התיקון משנה את הלכת האפרופים. בפסק דין שניתן בתחילת 2012 הביעו השופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן את העמדה שהתיקון לחוק לא שינה את הלכת אפרופים, כנגד העמדה של השופטים ניל הנדל ויורם דנציגר (שהובע בפסק דין קודם)[23].