יהדות | מקור השם
English: Judaism

מקור השם

השם "יהדות" ניתנה לדת שקבלו על עצמם יוצאי ממלכת יהודה שכונו "יהודים". במקרא ניתן התואר "יהודים" לכל תושבי ממלכת יהודה הקרויה כן[2] על שם מוצא תושבי הממלכה, יהודה בן יעקב וגוליה נקראו בבבל "יהודים" או "יהוד" בארמית[3]. שפתם של תושבי הממלכה קרויה "יהודית"[4].

בספרות חז"ל נמצא ביטוי הקדום במקורו: "דת יהודים"[5] אשר מובנו מיוחד רק להיבט של חוקי ההלכה[6]. ואולם המונח "יהדות" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה[7][8]

מונח זה מופיע בשפה היוונית (‎᾿Ιουδαϊσμός; "יודאיסמוס") בספרות היהודית-ההלניסטית, בספר מקבים ב,[9][7] (כמו גם המונח "הלניסטים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה)[10]. המונח מופיע לאחר מכן גם בספר מקבים ד[11], בברית החדשה[12] ובכתובות אפיגראפיות[13]. נראה שהראשון להשתמש במונח באופן שיטתי (קודם היה נדיר מאוד ובהקשר שאינו חד-משמעי) היה אב הכנסייה טרטוליאנוס בראשית המאה השלישית. הוא עשה זאת כמעין שם גנאי, מאחר שנזקק לתואר להגדיר בו את היהודים לאחר שנדחו, לשיטתו, מעם ישראל הנבחר שהמשיך בכנסייה, והוסיפו להתקיים כמעין "קליפה מנוונת" ללא מקדש וקרבנות, במצב של "מרד נגד האל"[14]. במאות ה-18 וה-19 החל המונח "יהדות" לשמש לראשונה בפי יהודים, בהשאלה מגרמנית. מייסדי "חכמת ישראל" כינו את מושא עבודתם Judenthum, והביטוי תורגם לעברית וליידיש במזרח אירופה. המילה נעשתה רווחת בקרב כל החוגים[15], כשהיא מחליפה מונחים כמו "עם ישראל" ו"תורה".