יושב ראש הכנסת | בחירת יו"ר הכנסת

בחירת יו"ר הכנסת

יושב-ראש הכנסת נבחר על ידי מליאת הכנסת בהצבעה גלויה.

ממועד כינוס הכנסת ועד לבחירת יושב ראש קבוע, מנוהלות ישיבות המליאה על ידי יושב ראש זמני.

  • עד הכנסת ה־15 – מילא את התפקיד זקן חברי הכנסת.
  • בכנסות ה־16–20 – מילא את התפקיד ותיק חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.
  • החל מהכנסת ה־21 – ימלא את התפקיד יושב ראש הכנסת היוצאת, אם שב ונבחר לכנסת החדשה, ובמידה ולא נבחר ימלא את התפקיד הוותיק בחברי הכנסת שאינו חבר הממשלה.

באופן מסורתי נבחר יו"ר הכנסת מהסיעה הגדולה בכנסת ונתמך לרוב על ידי סיעות הקואליציה ולעיתים קרובות אף על ידי סיעות אחרות. בחלק מן הכנסות יו"ר הכנסת נבחר פה אחד עקב מועמדות יחידה וללא מתנגדים או נמנעים. חריג אחד היה נחום ניר-רפאלקס, אשר היה יו"ר הכנסת הראשון מאז הקמת המדינה אשר לא היה ממפלגת השלטון ונבחר על ידי קואליציית ניר אשר התאגדה כקואליציית אד הוק לצורך בחירתו, בניגוד לרצון מפלגת השלטון, מפא"י. אברהם בורג, שנבחר כחבר מפלגת השלטון ב-1999, לא נמנה עם מפלגת השלטון אחרי חילופי השלטון ב-2001, במהלך כהונתה של הכנסת החמש עשרה, אם כי מפלגתו הייתה חברה באותה ממשלה.

לשם הדחת יושב-ראש כנסת מכהן נדרש רוב מיוחד של 90 חברי כנסת.

בשנת 2006 נבחרה לראשונה אישה לתפקיד, דליה איציק מקדימה.