ימי הביניים | הגדרת התקופה
English: Middle Ages

הגדרת התקופה

החרב היא אחד האייקונים של ימי הביניים מאחר שהייתה כלי נשקו העיקרי של האביר.

מקור המונח ושימושיו

המונח "ימי הביניים" (לטינית: Medium Tempus או Medium Aevum) נטבע במקור בתקופת הפיאודלים והפיאודום של ונציה.[1] המונח התקבל על ידי אנשי התקופה ומאוחר יותר, שראו את התקופה שבין נפילתה של הקיסרות הרומית לבין התחייה הרוחנית שלהם, כתקופת ביניים שבה לא התרחשה התפתחות משמעותית, והאנושות הייתה שקועה בדכדוך מתמשך. כחלק מטרמינולוגיה זו - שבאה להאדיר את התחייה הרוחנית של הרנסאנס באמצעות ביזוי ימי הביניים - נקראה האמנות של תקופה זו "אמנות גותית", על שם השבטים הגותיים הברבריים שהחריבו את הקיסרות הרומית. מונחים אלה רווחים בשימוש, אך ללא ההקשרים השליליים שהתלוו אליהם במקור. יש גם לשים לב שמונח זה הוא אירופו-צנטרי במהותו. הווה אומר: הוא אינו נוגע בעניינים רבים לתושבי אמריקה, אפריקה ואוסטרליה ולרוב תושבי אסיה. כמו כן, הוא כמעט ואינו רלוונטי לתיאור העולם הערבי-מוסלמי. המונח כן רלוונטי ומתייחס גם לממלכת ירושלים. יתירה מזו, בעיניו של הנוצרי האדוק, אף זה האירופאי, תקופה זו מכונה דווקא 'תור האמונה', בשל מרכזיות הנצרות בה. 'ימי הביניים' הוא במהותו מושג שיפוטי.

תחילת ימי הביניים

ישנה מחלוקת בדבר התאריך המדויק בו התחילה תקופת ימי הביניים. על פי התיעוד הממוסד, ימי הביניים החלו עם נפילת הקיסרות הרומית המערבית שהתרחשה רשמית בשנת 476, במאה החמישית לספירה. אך התאריך לא משמעותי, מאחר שהקיסרות הרומית המערבית הייתה חלשה מאוד תקופה ארוכה לפני התפרקותה, בעוד שהתרבות הרומית עדיין שרדה באיטליה כמה עשורים לאחר מכן. יש היסטוריונים המתעדים את תחילת ימי הביניים במאה ה-4 לספירה עם התפשטות הנצרות באימפריה הרומית, ואילו אחרים מתעדים את תחילת התקופה במאה ה-7 לספירה, עם התגברות התפשטות האסלאם במזרח התיכון. בכל מקרה, השיטה שמתארת את זמן ימי הביניים מהמאה החמישית היא השולטת והיא רשומה בספרי ההיסטוריה.

בין התאריכים שהוצעו כמועד תחילת ימי הביניים היו:

סיום ימי הביניים

1492 - קולומבוס תובע בעלות על העולם החדש (הדפס משנת 1893). יש הרואים בגילוי אמריקה את סיומם של ימי הביניים.

ישנה מחלוקת אף בדבר סיומה המדויק של תקופת ימי הביניים, מאחר שהיסטוריון החוקר את איטליה במאה ה-15, לדוגמה, ימצא עצמו חוקר את הרנסאנס, בעוד אחר החוקר את אנגליה בתחילת המאה ה-15, ימצא עצמו בלב ימי הביניים. היסטוריונים מסמנים גם שנים שונות כסוף ימי הביניים. יש הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1492 עם נפילת מעוז המוסלמים האחרון בספרד והמסע של כריסטופר קולומבוס לאמריקה שהתרחשו באותה שנה, אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה בשנת 1453 עם נפילת קונסטנטינופול לידי האימפריה העות'מאנית ועם סיום מלחמת מאה השנים בין ממלכת אנגליה לצרפת שהתרחשו באותה שנה, בניגוד לכך יש היסטוריונים הסוברים שימי הביניים הסתיימו בשנת 1456 עם המצאת הדפוס. אחרים סוברים שהתקופה הסתיימה רק בשנת 1517 עם תחילת המהפכה הפרוטסטנטית. את סיום תקופת ימי הביניים ואת תחילתה של תקופת העת החדשה מאפיינים שינויים רבים. ביניהם, תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית בשנת 1517, המצאת הדפוס בשנת 1456, עליית דגם המדינה המונרכית, תחילת מסעות החקר הימיים, תחילת השינוי הכלכלי-דמוגרפי ותחיית האמנות הקלאסית שהתרחשו לקראת סוף המאה ה-15 באיטליה, ובתחילת המאה ה-16 בצפון אירופה כחלק מהרנסאנס.

בין התאריכים שהוצעו כמועד סיום ימי הביניים היו:

האזורים שבהם חלו ימי הביניים

יש היסטוריונים המשייכים לימי הביניים גם אזורים אחרים בעולם, מלבד אירופה, שלפי דעתם דומים במידה רבה לחברה הפיאודלית שרווחה באירופה בתקופה זו. התקופות שלפני הגעת המערב ליפן ולפני הגעת הקולוניאליזם לאפריקה הדרומית נקראות גם ימי הביניים. לעומתם יש היסטוריונים רבים הדבקים בדעה המסורתית לפיה ימי הביניים התרחשו באירופה בלבד, וליתר דיוק בשטחים שהיו קודם לכן שטחי הקיסרות הרומית המערבית.

חלוקת ימי הביניים לתקופות עיקריות

חלוקה שנקבעה על פי ההיסטוריונים

ההיסטוריונים מחלקים את ימי הביניים לשלוש תקופות:

  • התקופה המוקדמת - מאופיינת בפלישות ברברים רבות לאירופה המערבית, המסחר היה כמעט אפסי וחלק ניכר מהאירופאים לא היו נוצרים, אלא עובדי אלילים.
  • התקופה האמצעית - מוכרת בעיקר בזכות החברה הפיאודלית שהתפשטה באותה תקופה והגידול במסחר והשתקמות הערים.
  • התקופה המאוחרת - במהלכה החלו להיווצר המדינות כפי שאנו מכירים אותן כיום, תחת מלוכה חזקה ויציבה, וחל גידול במסחר ובתחומים נוספים.

חלוקה שנקבעה על פי הגרמנים

חלוקה היסטורית מקובלת נוספת היא החלוקה הגרמנית: