ירושלים | אטימולוגיה
English: Jerusalem

אטימולוגיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמות ירושלים
אורושלֵם (ú-ru-sa-lim) במכתבי אל-עמארנה, המאה ה-14 לפני הספירה. מכתב 287, שורה 61, מאת עַבְּדִ-חֶבָּה, מלך ירושלים

התעודות הראשונות שבהן נזכר שמהּ של ירושלים, באופן הדומה לשמה העברי, הן כתבי המארות המצריים העתיקים. שמהּ של העיר מופיע בכתבים אלו כ" אשאמם", אותו יש לקרוא, ככל הנראה, כ"רֻשַׁלִמׁם". מאוחר יותר, הופיע שמהּ של העיר כ"אוּרוּסַלִימָה" במכתבי אל-עמארנה, אשר מועד כתיבתם המשוער מתוארך למאה ה-14 לפני הספירה. האזכור הארכאולוגי הראשון של ירושלים בשם זה נמצא בחפירות ליד בנייני האומה על גבי עמוד אבן גלילי מימי שלהי בית שני (המאה ה-1 לספירה), שם הוא אף מופיע בכתב עברי דומה לשל ימינו[7].

חוקרים סבורים, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של אל השקיעה הכנעני, "שלם", וכי במקום היה מקדש לפולחנו. על פי פירוש מקובל, "מלכיצדק מלך שלם", הנזכר בספר בראשית, היה למעשה מלך ירושלים. כך גם פירשו חז"ל[8], בהתבססם על הפסוק: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" (תהילים, ע"ו, ג'). המילה "ירו" לקוחה מן השורש השֶמִי י. ר. ה, שפירושו בעברית בת ימינו: "ייסד" (במקרא: "או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ" (איוב, ל"ח, ו')); לפיכך, על פי השערת חוקרי מקרא, משמעות השם המקורית היא ייסד האל שלם, כלומר: זוהי העיר שייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם גורסת כי יש לפרשו לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית: "אור-שלם"- עירו של שלם.

על פי המדרש[9], מהווה השם "ירושלים" צירוף של השם שבו בחר אברהם לכנותהּ "הר ה' יראה", המצורף לשם: "שלם", שבו קרא לה שם בן נח. במקרא, מופיע שם העיר תמיד בכתיב חסר, "ירושלם", למעט ארבעה מופעים. עובדה זו רומזת, לכאורה, על שמהּ הקדום הארמי של העיר, אשר נהגה אף הוא: "ירושלֵם". כיום, מכונה העיר "ירושלים", וזהו שמהּ של העיר גם בפי לשון חז"ל.

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש והמסורת היהודית לעיר שבעים שמות שונים, המבטאים את חשיבותה ומעלותיה. בין הידועים שבהם:

יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם, יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.

בדומה לארץ ישראל, המכונה בשם "הארץ", ובית המקדש, המכונה "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות, בשם "העיר" סתם, בה"א הידיעה. כך למשל: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר..." (גמרא, מסכת תענית, כ"ו).

על פי המסורת ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

בשפות אחרות

מטבע המציין את ייסוד COLonia AELia CAPITolina, ועליו חרישת גבולותיה, כמקובל בעולם הרומי. בצדו השני של המטבע טבועה דמותו של אדריאנוס

בתרגום השבעים, הכתוב ביוונית עתיקה, מופיע שמהּ של ירושלים בצורה "יִרוּסַלִֿים" ("Ιερουσαλήμ") או "הִייֶרוֹסֿוֹלִימָה" ("Ἱεροσόλυμα"). פירוש המילה "הִייֶרֿוֹס" ("ἱερός") ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמהּ של ירושלים בפי דוברי היוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה "וולגטה", מתורגם השם ירושלים ל"הִייֶרוּסַלֶם" ("Hierusalem"), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמהּ של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.

בשנת 130 לספירה, הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, שאותה כינה בשם: "קוֹלֿוֹנְיָה אַֿיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה" ("Colonia Aelia Capitolina"). "קוֹלֿוֹנְיָה" בלטינית פירושה "מושבה", "אַֿיְלִיוּס" ("Aelius") היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית נהגה: "יֿוּפִּיטֶר קַפִּיטוֹלִינוּס" ("Iuppiter Capitolinus"), על שם גבעת הקפיטולין ברומא. השם הלטיני היה בשימוש במשך כמה מאות שנים, אולם הוא נשכח לאחר מעבר העיר לשליטת המוסלמים[דרוש מקור].

השם הנפוץ ביותר לירושלים בערבית, בקרב מוסלמים, הוא "אַל-קֿוּדְס" (القـُدْس), שפירושו המילולי הוא "הקדושה". בקרב הערבים הנוצרים, לעומת זאת, מכונה העיר "אוּרְשַלִֿים" (أورشليم), וכך גם בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית. בהקשרים דתיים אסלאמיים, מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אַל-קֿוּדְס אַ-שַׁרִֿיף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". במקורות אסלאמיים רבים מוזכרת העיר בשם "בַּֿיְת אַלְמֻקַֿדָס" (بيت المقدس), המבוסס על "בית המקדש" העברי. שם זה מצוי בשימוש גם בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אוּרְשַׁלִֿים" ("اورشلیم").

שם העיר באנגלית ובגרמנית הוא "Jerusalem" (כתיב זהה, הגייה שונה: "גֶ'רֿוּזַלֶם" באנגלית, "יֶרֿוּזַלֶם" בגרמנית); בצרפתית: "Jérusalem" ("זֶ'רֿוּזַלֶם"); בלטינית: "Hierosolyma"; ביוונית מודרנית: "Ιεροσόλυμα" ("הִייֶרוֹסֿוֹלִימָה"); בספרדית: "Jerusalén" ("חֶרוּסַלֶֿן"); באיטלקית: "Gerusalemme" ("גֶ'רוּזַלֵֿמֶה"); ברוסית: "Иерусалим" ("יֶרוּסַלִֿים").