כדורגל | תחרויות עיקריות

תחרויות עיקריות

במהלך העונה הספורטיבית מתחרות הקבוצות והנבחרות זו בזו במטרה לזכות בתארים. התחרויות הללו מגדירות את השנה הספורטיבית ואת לוח הזמנים של שחקני הכדורגל המקצועיים. את התחרויות מארגנים הגופים הרשמיים. עם זאת, גופים מסחריים, כגון ערוצי טלוויזיה וכיוצא בזה, מארגנים לעיתים טורנירים לא רשמיים משל עצמם ומזמינים קבוצות מסוימות אשר יתחרו בהם.

בינלאומיות

התחרות הבינלאומית הראשית בכדורגל היא המונדיאל, המאורגן על ידי פיפ"א. תחרות זו מתקיימת כל ארבע שנים בין נבחרות לאומיות והזוכה בה מוכתרת לאלופת העולם. קודמים לתחרות טורנירי מוקדמות, בהם מתחרות הנבחרות הלאומיות במסגרות אזוריות, ומכל אזור תעלנה מספר מסוים של נבחרות לטורניר עצמו. מספר זה נקבע לפי החוזק והאטרקטיביות המיוחסים לנבחרות אותו אזור. לאחר טורנירי המוקדמות מתחרות הנבחרות שהעפילו בטורניר עצמו. כיום מורכב הטורניר מ-32 נבחרות, המתחרות בתחילה בבתים, מהם מעפילות שתיים מכל בית למשחקים בשיטת גביע. המונדיאל האחרון נערך ב-2014 בברזיל.[37]

טורניר כדורגל נוסף מתקיים בכל אולימפיאדת קיץ מאז 1900, מלבד האולימפיאדה בלוס אנג'לס בשנת 1932. משחקים אלו נחשבו בעבר לחשובים ביותר, אך המונדיאל הפך למשמעותי יותר עם היווסדו ב-1930, בין השאר עקב ההיתר לשחקנים מקצוענים לשחק, ולא רק לחובבנים כפי שהיה באולימפיאדה.[20] מקצוענים הורשו לשחק בטורניר האולימפי החל מאולימפיאדת 1984, אך מגבלות על גיל השחקנים הנהוגות כיום בטורניר האולימפי עדיין מונעות ממדינות רבות לשלוח את שחקניהן הטובים ביותר.

תחרויות הכדורגל חשובות נוספות הן הטורנירים היבשתיים - המאורגנות על ידי ההתאחדויות האזוריות. אלו הן היורו, הקופה אמריקה, גביע אפריקה לאומות, גביע אסיה, גביע הזהב של צפון אמריקה וגביע אוקיאניה לאומות. התחרויות הבין-קבוצתיות היוקרתיות ביותר הן האליפויות היבשתיות, שבדרך כלל משתתפות בו הקבוצות האלופות במדינתן, כדוגמה, ליגת האלופות באירופה. הזוכות בכל תחרות יבשתית משתתפות באותה שנה באליפות העולם לקבוצות.[38]

נהוגים גם טורנירי נשים עבור התחרויות העיקריות. בטורנירים האולימפיים דווקא כן ניתן לשתף שחקניות מקצועניות ללא כל הגבלה, ובכך הם משתווים ביוקרתם לטורנירי "מונדיאל הנשים" של פיפ"א.

מקומיות

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ליגה, גביע

ההתאחדויות המקומיות מקיימות טורנירים מקומיים, הכוללים לרוב מערכות ליגה וטורנירי גביע. מערך הליגות של כל התאחדות מקומית מסודר במעין פירמידה, כאשר בראשה הליגה העליונה ומתחתיה ליגות נמוכות יותר. במקרים רבים, הדרג השני או אף השלישי עדיין כולל ליגה אחת, ורק הדרגים הנמוכים יותר מחולקים למספר ליגות. כך, לדוגמה, בישראל נהוגה ליגת העל בכדורגל, מתחתיה הליגה הלאומית והליגה הארצית, לעומת ליגה א' והליגות הנמוכות ממנה מחולקת לשתי ליגות מקבילות.

בתוך הליגה מתחרות ביניהן הקבוצות במחזורי משחקים, עד שלבסוף כל קבוצה שיחקה אותו מספר משחקים עם שאר הקבוצות. הקבוצות מקבלות נקודות על ניצחונות ותוצאות תיקו.[39] בין הליגות השונות ישנם הבדלים, אך לרוב זו המסיימת במקום הראשון זוכה באליפות הליגה, ובמידה והיא בליגה נמוכה - מתקדמת לליגה אשר מעליה. אלו אשר מסיימות העונה במקומות האחרונים יורדות לדרג שמתחתיהן. בליגות מסוימות נקבעים משחקי פלייאוף, בהם קבוצות משחקות זו כנגד זו כדי לקבוע את המיקום הסופי ביניהן. מיקום הקבוצות בסוף העונה בליגה העליונה משמש גם לקביעת נציגות אותה ליגה בטורנירים הבינלאומיים לקבוצות. שיטת ליגות ייחודית נהוגה באמריקה הלטינית, בה בכל שנה יש שתי עונות, הנקראות אפרטורה וקלאוסורה, ובכל אחת מהן מוכרזת אלופה שונה.

בין הליגות הבכירות בעולם ניתן למנות את הפרמייר ליג האנגלית, הבונדסליגה הגרמנית, לה ליגה הספרדית, הסרייה א' האיטלקית וליגה 1 הצרפתית. לצד משחקי הליגות מנהלות לרוב ההתאחדויות המקומיות טורנירי גביע. לעיתים יתקיימו מספר טורנירים במקביל עבור קבוצות מדרגים שונים. בטורנירים אלו משחקות הקבוצות זו כנגד זו בשיטת הנוקאאוט, בה המנצחת בכל משחק מתקדמת לשלב הבא, בעוד שהמפסידה מודחת מן התחרות.