מלחמת העולם הראשונה | הגלגל מתהפך
English: World War I

הגלגל מתהפך

ב-1917 חזו סוף סוף "מדינות ההסכמה" בכניסתה למלחמה של ארצות הברית. עם תבוסתה של רוסיה בחזית המזרחית, יכלה גרמניה לשלוח בחופשיות חיילים למערב. שליחתן של תגבורות גרמניות רעננות מחד גיסא וחיילים אמריקנים מאידך גיסא לחזית המערבית, קבעה חזית זו כמקום שבו תושג ההכרעה הסופית.

הצטרפות ארצות הברית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה
הנשיא וודרו וילסון לפני הקונגרס, מודיע על ניתוק היחסים עם גרמניה ב-3 בפברואר 1917

החל מראשית 1917 התעלמה גרמניה מההגבלות שהוטלו על לחימת צוללות (שהוטלו בעקבות הטבעת אוניית הנוסעים הבריטית "לוסיטניה" ב-1915 כשבין ההרוגים היו 128 נוסעים אמריקנים) והחלה לתקוף שוב אניות ללא הבחנה. מדיניות זו, ביחד עם חשיפתו של מברק צימרמן בו הציעה גרמניה למקסיקו לעזור לה להחזיר את קליפורניה, נבדה, יוטה ואריזונה שנכבשו ממנה על ידי ארצות הברית 70 שנה קודם לכן, הובילו לניתוק יחסים סופי של ארצות הברית עם מעצמות המרכז. נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, ביקש מהקונגרס להכריז מלחמה, וזה נענה לו ברוב גדול ב-6 באפריל 1917.

הצי הימי של ארצות הברית שלח קבוצת אניות קרב לסקפה פלו כדי להצטרף לצי הבריטי, וכן מספר משחתות ל קווינסטאון שבאירלנד, לשם עזרה בשמירה על שיירות מוגנות. עם זאת, עבר זמן מה עד שארצות הברית שלחה כוח אדם משמעותי לחזית המערבית ולאיטליה.

הצרפתים והבריטים התעקשו שארצות הברית תשלח מספר רב ככל האפשר של רגלים לשם תגבור הקווים. הכוחות האמריקנים סבלו לכל אורך לחימתם ממחסור בארטילריה משלהם, במטוסים וביחידות הנדסה. למרות זאת, סירב הגנרל ג'ון פרשינג (מפקד חיל המשלוח האמריקני) לפצל יחידות אמריקניות ולהשתמש בהן כתגבורות ליחידות בריטיות וצרפתיות, כפי שהוצע על ידי "מדינות ההסכמה".

המתקפה הגרמנית ב-1918

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת האביב

הנסיגה הרוסית והתבוסה המחפירה של האיטלקים בקפורטו אפשרו לגרמנים לשלוח יחידות למערב. ארבע מתקפות גרמניות מוצלחות באו לאחר מכן, זו ב-27 במאי הניבה הישגים גרמניים שהביאום עד טווח תותחים לפריז, בני השוואה להתקדמות בתחילת המלחמה.

ב-21 במרץ 1918 שיגרה גרמניה מתקפה גדולה, "מבצע מיכאל" (Operation Michael), כנגד כוחות בריטים ובעלות בריתה. הצבא הגרמני פיתח טקטיקות חדשות שכללו חיילי סער (Stormtroopers), חיילי רגלים שאומנו ב"טקטיקת הוטיאר" (על שם אוסקר פון הוטיאר – Hutier) לפלישה וכיבוש חפירות.

"מדינות ההסכמה" הגיבו במינויו של הפילדמרשל הצרפתי פרדיננד פוש לתיאום כל פעילותן בצרפת, ולאחר מכן כגנרליסימו של צבאות "ההסכמה" בכל מקום.

המתקפה הגרמנית התקדמה כדי 60 ק"מ ולחצה על הקווים הבריטיים בצורה כזו, שמפקד חיל המשלוח הבריטי (BEF), פילדמרשל סיר דאגלס הייג, הוציא פקודה כוללת ב-11 באפריל שאומרת "עם גבנו לקיר, ואמונה בצדקת מטרתנו, על כל אחד מאיתנו ללחום עד מוות". ואולם, עד אז כבר הידלדל כוחה של המתקפה הגרמנית בשל בעיות לוגיסטיות. התקפות נגד של קנדים וכוחות ANZAC (יחידות צבא אוסטרליות וניו זילנדיות) דחפו את גרמניה שוב לאחור.

ניצחון מדינות ההסכמה

כוח המשלוח האמריקני, בפיקודו של גנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווים בחזית במספרים משמעותיים באפריל 1918. ב קרב ביערות בליאו, מה-1 ביוני ל-30 ביוני 1918, עזרה הדיוויזיה האמריקנית ה-2, שכללה את גיסות הנחתים של ארצות הברית, לחסל את המתקפה הגרמנית שאיימה על פריז.

ב-18 ביולי 1918, ב קרב על שאטו-ת'יירי, החלו הכוחות הצרפתים והאמריקנים במתקפה.

הצבא הבריטי נעזר בכוחות גדולים של טנקים, תקף באמיין ב-8 באוגוסט 1918, וגרם לכזו הפתעה ובלבול שהמפקד העליון הגרמני, גנרל אריך לודנדורף, אמר כי היה זה "היום האפל ביותר של הצבא הגרמני".

ב-12 בספטמבר 1918 חיסלו כוחות אמריקניים ראשונים, שאורגנו זמן לא רב קודם לכן מתוך כוח המשלוח של ארצות הברית, את הטריז בסן-מייל, שבו החזיקה גרמניה מאז 1914. טריז זה איים על קו הרכבת של פריז-ננסי. הכוחות האמריקנים היו חסרים תמיכה ארטילרית, וזו סופקה להם על ידי הבריטים והצרפתים. באותו קרב נעשה גם השימוש הראשון ב חיל השריון של ארצות הברית, שהובל על ידי לוטננט קולונל ג'ורג' פטון. ארבעה ימים לאחר מכן, הטריז נוקה כליל מכוחות גרמנים.

ב-26 בספטמבר 1918 החלו כוחות אמריקנים את המתקפה במז-ארגון, שנמשכה עד סוף המלחמה. עמדת תצפית גרמנית חשובה על גבעה 305 ב מונטפקון ד'ארגון נתפסה ב-27 בספטמבר 1918. קרוב ל-18,000 אמריקאים נפלו במהלך המתקפה, המתקפה הראשונה של ארצות הברית כצבא עצמאי (במלחמה זו). המכה המרכזית, שהנחית גנרל פרשינג, התרחשה בנהר הריין.

ב-24 באוקטובר 1918 הצבא האיטלקי, יחד עם עזרה אמריקנית זעומה, החל בקרב ויטוריו ונטו כנגד האימפריה האוסטרו-הונגרית, שנמשכה עד ל-3 בנובמבר 1918. בתאריך זה, הצבאות האוסטרים כמעט וחוסלו ככוח יעיל.