מלחמת העולם הראשונה | היהודים במלחמה
English: World War I

היהודים במלחמה

יהודים בצבא האוסטרי
ספר: טייסים יהודים במלחמת העולם[3]

בצבאות המדינות הלוחמות השונות, השתתפו כמיליון וחצי יהודים,[4] ואומדן ההרוגים מבין החיילים היהודיים נע בין 140,000 ולבין למעלה מ–170,000. פעמים רבות ניצבו יהודים משני צדי המתרס וירו אלה באלה.[5][6] רבים מהיהודים באירופה נחשדו ואף נאסרו בחשד לריגול או שיתוף פעולה עם האויב. המצב היה קשה בייחוד בארצות מזרח אירופה, שם היה צריך להביע נאמנות למשטר שהתחלף תכופות, ובייחוד לאחר המהפכה הקומוניסטית, היה צריך להביע הזדהות עם משטר אנטי דתי באופן כללי. משטר זה רדף רבנים ואנשי הנהגה יהודית, ועיירות שלמות גלו ממקומן.[7] למלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה ניכרת על שאלת ארץ ישראל באותם ימים, ואחת מתוצאותיה הייתה הצהרת בלפור, והחלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-1922.

גורמים אנטישמיים שונים טענו בתחילת המלחמה שהיהודים הם האשמים במלחמה, והנרי פורד אף יצא באנייה לאירופה על מנת להצהיר שהמלחמה היא עניין כספי של היהודים, ושיש להפסיק אותה מיד.[8] באוקטובר 1916 הורה שר המלחמה הגרמני, וילד פון הוהנבורן, לערוך בצבא הגרמני "מפקד יהודים". במפקד התברר כי 80% מהחיילים היהודים שרתו בקווי החזית. 12,000 יהודים בצבא הגרמני נהרגו בקרבות.[9] בצבא רוסיה הצארית נפוצו שמועות כי יהודי גליציה סייעו וריגלו לטובת אוסטריה והדבר הביא למעשי שוד ורצח ביהודים בכל עיר ועיירה בנתיב נסיגתם.[10]

עד ראשית 1917 עמדה תעלת סואץ במוקד העימות בחזית המזרח תיכונית של מלחמת העולם הראשונה. הארץ הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית. הטורקים עם שותפיהם הגרמנים ביצרו את הארץ באופן משמעותי, ובנו מסילות ברזל ואף פיתחו את העיר באר שבע לצורך תעמולה מול הציבור הגרמני הצמא לתמונות ניצחון מן החזית, ובה בעת גם כרתו חלק ניכר מיערות הארץ לצורך יצור אדני רכבת והסקת קטרי הפחמים.[11]

לאחר מאמצים רבים של זאב ז'בוטינסקי בתמיכת ההנהגה הציונית, הוקמה יחידה יהודית תחת סמלים יהודיים במסגרת הצבא הבריטי (הרחבה בערך הגדודים העבריים).

עמדת היישוב ורוב הנהגתו נטו לצד הטורקים בתחילת המלחמה. אך ככל שהמלחמה התארכה, קרבה למושבות וליפו, וגברה התעמרות השלטונות הטורקיים באוכלוסייה האזרחית, ויד הבריטים הייתה על העליונה בשדה הקרב, כך הלכה וגברה התמיכה בצד הבריטי. הגדעונים בהקימם את ניל"י היו הראשונים להביא לידי מעשה את תמיכתם בבריטים כבר לאחר כישלון ההתקפה הטורקית על תעלת סואץ באביב 1915. עם תחילת המתקפה של אלנבי בספטמבר 1917 חל מפנה בדעת מרבית היישוב והנהגתו והם העבירו תמיכתם מי בגלוי ומי בסתר לבריטים.

חיל המשלוח המצרי של הבריטים לווה במערך תומך לחימה של כוחות הנדסה מיומנים על לוגיסטיקה של אספקת מים, מזון וציוד לחימה, באמצעות, הנחת קווי מים לאורך צירי ההתקדמות של הכוחות במדבר סיני, פריסת רשת מסילות ברזל, הקמת שדות תעופה, תשתיות כבישים ומחנות צבאיים. רוב מחנות הצבא הגדולים הפכו לימים לערי מדינת ישראל, או למחנות הצבא העיקריים של צה"ל.[12] כמו כן הבריטים גרשו את הטמפלרים הגרמנים מיישוביהם בארץ. הגדודים העבריים השתתפו בכיבוש הארץ, וכן השתתפו באירועים סמליים במסגרת זו (כמו החייל הבריטי הראשון שנכנס לירושלים, הנפת הדגל הציוני במגדל דוד, וכן טקס שחרור חברון בי"ט כסלו תרע"ז). עם הכיבוש הבריטי הגיעו גלים גדולים של תושבים מצרים וערבים לארץ לתמיכה במערך הלחימה, ויושבו בשכונות שונות ליד הערים הגדולות. היהודים חגגו את "שחרור הארץ" מהטורקים, והחלו לצפות למימוש הצהרת בלפור.

בעקבות המלחמה ברוב אירופה מצב היהודים התדרדר: בגרמניה החלו האשמות מצד חוגי הימין הקיצוני שהם בגדו בארצם, וברוסיה וגרורותיה, שהם אנטי בולשביקים. מניחים כי כ-100,000 יהודים נהרגו בפרעות שלאחר המלחמה במסגרת המסע ה"אנטי בולשביקי" באוקראינה, רוסיה ופולניה.[7] מיד לאחר המלחמה, וברגע שהתאפשר הדבר, נמשכה ההגירה המונית של יהודים מכל רחבי אירופה לארצות הברית ובראש ובראשונה לעיר ניו יורק.