מלחמת העולם הראשונה | שלבים ראשונים
English: World War I

שלבים ראשונים

תפיסת המלחמה ב-1914 הייתה כמעט רומנטית, והכרזתה נענתה בהתלהבות רבה על ידי רבים. ההשקפה הרווחת הייתה שזו תהיה מלחמה קצרה של תמרונים וכמה פעולות זריזות ("ללמד את האויב לקח") והיא תסתיים בכניסה מהירה לבירת האויב, שיבה הביתה במצעד ניצחון ו"חזרה לחיים הרגילים". היו כמה פסימיסטים (כלורד קיצ'נר) שחזו כי המלחמה תימשך זמן רב, אך "כולם ידעו" ש"המלחמה תיגמר עד חג המולד". השקפות רומנטיות אלה התבטאו בין היתר בהפסקת אש ספונטנית בחג המולד של 1914.

תחילת מלחמת החפירות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת חפירות

לאחר הצלחתם הראשונה בקרב על המארן שבצרפת, החלו כוחות מעצמות המרכז, ובפרט כוחות גרמנים, בסדרת תמרוני איגוף על מנת לנסות לאלץ את הצד השני לסגת, במה שנקרא "המרוץ לים". כוחות מדינות ההסכמה, צרפת והממלכה המאוחדת, מצאו עצמן עד מהרה מול עמדות גרמניות מחופרות מלורן ועד לחוף הפלמי שבבלגיה. הצדדים התבצרו בעמדותיהם, כשהצרפתים והבריטים מחפשים אחר עמדה התקפית בזמן שהגרמנים ניסו להגן על השטחים אותם כבשו. תוצאה אחת של עובדה זו הייתה שהחפירות הגרמניות היו בנויות טוב יותר מהחפירות הצרפתיות-אנגליות, שנועדו להיות "זמניות" בלבד, כדי להגן על הצבא לפני שהוא יפרוץ את הגנות הגרמנים.

החזית התייצבה בקשת גדולה בשטח צרפת, מחוף הים בצפון צרפת ועד לגבול שווייץ. אף צד לא הצליח להנחית מכה מכרעת במשך ארבע השנים הבאות, אף על פי שפעולות גרמניות בקרב ורדן ב-1916, וכישלון "מדינות ההסכמה" באביב שלאחר מכן, הביאו את הצבא הצרפתי לסף התמוטטות, כשעריקות המוניות ערערו את הקווים הראשונים.

חיילים אירים, בחפירות בעת הקרב על הסום

כ-800,000 חיילים מבלגיה ומהאימפריה הבריטית היו בחזית המערבית בכל זמן נתון במסגרת 1,000 גדודים, שכל אחד מהם החזיק חלק מהקו בין בלגיה למארן למשך חודש במערכת בת ארבעה שלבים, אלא אם התקפה התקרבה. החזית כללה חפירות באורך של מעל 6,000 מיל. כל גדוד החזיק באזורו למשך כשבוע, לפני שחזר לאחור כדי לתמוך בקווים ולאחר מכן בקווי עתודה לפני שבוע של מחוץ לקווים, לרוב באזור אמיין.

הקרב על הסוֹם וקרב פַּשנְדֶל

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הקרב על הסום וקרב פשנדל

הן הקרב על הסום (1916) והן קרב פשנדל (1917) בחזית המערבית גבו מחיר גבוה בחיי אדם, בתמורה להתקדמות זעירה בשטח. כאשר בריטים תקפו ביום הראשון לקרב על הסום, ואיבדו חיילים רבים לקציר הבלתי נגמר של אש מכונות הירייה (באותו היום, ה-1 ביולי 1916, נפגעו כ-58,000 חיילים בריטים, שכשליש מהם נהרגו); לבסוף הם הצליחו לכבוש קטע מן השטח שהוחזק על ידי הגרמנים. הדבר גרם לפיקוד הגרמני להורות לחייליו לכבוש מחדש שטחים אלה, פקודה שעלתה לגרמנים בכמות אבדות דומה. כך, במקום קרב בלתי מאוזן, שבו רק חיילים בריטים תוקפים (קרב שהיה מסתיים באבדות כבדות לבריטים, בעיקר), חולק נטל האבדות בצורה שווה.