מנחם אלון | ביוגרפיה
English: Menachem Elon

ביוגרפיה

שנים ראשונות, ישיבת חברון וקריירה אקדמית

מנחם אלון (במקור: מנחם אלעזר פטר) נולד בשנת 1923 בדיסלדורף שבגרמניה למשפחה אורתודוקסית מרקע חסידי (חסידות דז'יקוב וצאנז). הוריו הרב שמעון טוביה ושרה (לבית ברנד) היגרו מגליציה לאחר מלחמת העולם הראשונה.[1] הוא היה הבן הרביעי במשפחה בת חמישה ילדים, והתחנך בילדותו בתלמוד תורה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה, עברה בשנת 1934 לרוטרדם שהולנד, ובשנת 1935 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב.[2]

בשנת 1938 החל אלון ללמוד בישיבת תפארת צבי ולאחר כחצי שנה ביקש להתקבל לישיבת חברון בירושלים. למרות גילו הצעיר הסכים הרב מאיר חדש, המשגיח של הישיבה, לקבל אותו ללימודים.[3] אלון למד בישיבת חברון במשך 8 שנים,[4] שבמהלכן הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל. למרות אופי הישיבה התחיל אלון לגבש לעצמו זהות ציונית דתית, במידה רבה בהשפעת מורו הרב ד"ר יצחק ברויאר,[5] הרב אלימלך בר שאול והרב יעקב משה חרל"פ, ואף השתתף בהקמת הקיבוץ הדתי טירת צבי.[6]

לקראת סיום לימודיו בישיבה עבר אלון את בחינות הבגרות של אוניברסיטת לונדון והחל בלימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, וב-1948 סיים לימודיו בהצטיינות בתואר מוסמך למשפטים. בשנים 1947-1946 כיהן כר"מ במדרשיית נעם, שנוסדה זמן קצר לפני כן ואלון נמנה עם מייסדיה.[7] במלחמת העצמאות שירת בפרקליטות הצבאית בתפקיד התובע הצבאי של חטיבה 9 בצפת,[8] כסגן התובע הצבאי של מחוז ירושלים ובהמשך כאב בית דין צבאי במילואים. בין השנים 19501951 היה מזכיר ועדת הכספים של הכנסת.[9]

באוקטובר 1951 קיבל רישיון לעריכת דין, והחל לעסוק בכך בצורה פרטית. במקביל למד תלמוד, היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את התואר ב-1954 בהצטיינות.[10] אז החל לעבוד במשרד המשפטים, ראשית כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן (19551962), ובהמשך כיועץ הראשון של משרד המשפטים למשפט עברי (19591966),[11] במסגרת עבודתו היה עליו להכין חוות דעת המבוססת על המשפט העברי לכל הצעת חוק. במהלך שנים אלו היה חבר בוועדות ציבוריות להכנת חוקים בתחומים שונים של המשפט האזרחי, בין השאר היה מרכז של הוועדה הציבורית לעניין דמי מפתח (19561960),[12] ויו"ר צוות בוועדה הממלכתית למעמד האישה.[13]

בשנת 1955 החל להרצות באוניברסיטה העברית בקורסים בדיני משפחה ובמשפט עברי, ובשנת 1962 קיבל תואר דוקטור למשפטים בציון מעולה,[14] על עבודתו בנושא "כפיית חייב לשלם חוב במשפט העברי".[15] נחשב לתלמידם של השופט פרופ' משה זילברג ופרופ' חנוך אלבק. מונה לפרופסור חבר ב-1966[16] ולפרופסור מן המניין בשנת 1972 ושימש כחבר הוועד הפועל בוועדת הקבע של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1963 הקים את המכון לחקר המשפט העברי[17] ועמד בראשו עד כניסתו לבית המשפט העליון. אלון הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המשפט העברי בישראל[19] והפך אותו מתחום זנוח יחסית למקצוע ראשי במדעי היהדות ובעולם המשפט.[20] נחשב לבכיר החוקרים בתחום בחצי השני של המאה ה-20.[21]

בשנת 1973 פורסם ספרו המונומנטלי המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, חיבור בן שלושה כרכים שנחשב לספר יסוד בנושא, תורגם לשפות אחדות ואף מופיע לעיתים בחוות דעת משפטיות בחוץ לארץ.[23] בנוסף כתב וערך ספרים ומחקרים רבים נוספים, בין היתר בנושא ספרות השו"ת ובפרט עסק בחקר ספרות השו"ת של חכמי ספרד וצפון אפריקה. היה שותף בתחילת דרכו של פרויקט השו"ת.[24] במהלך השנים שימש כעורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה[25] ולא הפסיק את עבודתו המחקרית אף בעת שכיהן כשופט.

אלון הקים קתדראות למשפט עברי באוניברסיטאות בחוץ לארץ: אוניברסיטת ניו יורק (1985),[26] אוניברסיטת הרווארד (1990) ואוניברסיטת מקגיל (2002). בנוסף היה פרופסור אורח בפקולטות למשפטים באוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת פנסילבניה והקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

בבית המשפט העליון

ב-7 בנובמבר 1977 מונה לשופט בבית המשפט העליון, לאחר ששמו עלה כמועמד לתפקיד מספר פעמים במהלך שנות השבעים.[27] לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה שימש כממלא מקום יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. ב-26 באפריל 1988 נבחר למשנה לנשיא בית המשפט העליון, תפקיד בו שימש עד פרישתו לגמלאות עם הגיעו לגיל 70 ב-1 בנובמבר 1993. מחליפו בתפקיד המשנה לנשיא היה השופט אהרון ברק.

לקראת יום ירושלים תשנ"ב (1992), במלאת 25 שנים למלחמת ששת הימים, חיבר את אמנת ירושלים.

על תפיסתו את מערכת המשפט כתב:

כלל גדול בידינו שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה. נשמה זו תמצא למערכת המשפט בדמותם ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב"

מנחם אלון, פסק הדין ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים

שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי

אלון, אשר מפעל חייו האקדמי עסק במשפט העברי, שילב בפסקי הדין שנתן עקרונות וסימוכים מהמשפט העברי תוך שהוא מתבסס על חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, הקובע כי במקרה בו יש לאקונה משפטית: "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".[28] אלון חלק על השופט אהרון ברק בפרשנותו לחוק: בעוד ברק דייק את המילים "מורשת ישראל" ככלליות וכלא פונות בהכרח למשפט העברי, ראה אלון את החוק כביטוי לתפיסה רחבה, תרבותית-לאומית המבקשת לקשור את משפט המדינה היהודית עם המורשת המשפטית של העם היהודי,[29] בנושא שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי טען אלון כי:

קליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה אין בה משום "פגיעה" בעולמו של המשפט העברי, ואין בכוחה "לחלן" את ההלכה. המשפט העברי לא יחוסן על ידי הכנסתו לבידוד, ולו יהא "טהור" ו"משומר". להפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה"

המשפט העברי, עמ' 1,605

פעולתו של אלון בנושא וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. השופט יעקב טירקל אמר כי "אף משפטן בישראל לא תרם תרומה כל כך גדולה בפיתוח, קידום והפצת המשפט העברי כמו אלון. תרומתו הייתה אדירה בתחום הזה".[30] המשפטן משה נגבי ציין כי "בזכותו למדתי עד כמה מתקדם המשפט העברי בתחומים מסוימים, אפילו יותר משיטות המשפט המודרני, שלא לדבר ביחס לשיטות משפט קדומות".[20] מנגד ספג ביקורת על שילוב המשפט העברי בפסיקותיו מצד משפטנים ואנשי ציבור חילונים שראו בשילוב כרסום באופיה החילוני של מערכת המשפט. ח"כ שולמית אלוני אמרה בנושא כי "יש כלל ששופט אחד בבית המשפט העליון הוא דתי, ועם השופטים האלה יש צרות"[31] את עיקר הוויכוח בעולם התורני ניהל אלון מול השופט הדתי יצחק אנגלרד, שחלק על משמעותו של המושג "משפט עברי" ודחה את הטענה שניתן להבחין בין חלקי ההלכה השונים.[32] בנוסף, אלון ספג ביקורת מהצד הדתי על התנגדותו לתפיסה הדתית הרואה בבתי המשפט הישראלים ערכאות של גויים.

התנגדותו לאקטיביזם שיפוטי

אלון נודע בהתנגדותו הנחרצת לאקטיביזם השיפוטי והיה הקול הבכיר כנגד המגמה לאחר פרישתו של הנשיא משה לנדוי בשנת 1982.[33] מפורסמת אמירתו בייחס לביטול החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת האחת עשרה: "נטילת סמכות זו על ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט"[34]

אלון היה "בר פלוגתא" מרכזי לאהרון ברק.[35] בין השניים נרקמו יחסי חברות ועבודה משותפת עוד מימי האוניברסיטה העברית, והם נהגו לכנות אחד את השני בתואר רֶבּ מנחם ורֶבּ אהרון,[36] אך עם זאת חלקו בסוגיות מהותיות הנוגעות לשפיטות ולמשפט חוקתי. אלון חשש מפוליטיזציה של המשפט והזהיר מפניה. הוא טען כי יש צורך בצעדי זהירות, ריסון וענווה בהחלת התערבות בית המשפט, וביקר את התפיסה של ברק אודות "היקום המשפטי" החובק-כל:[29]

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס ש'מלוא כל הארץ משפט'. אין אצלו 'חלל משפטי'[37] ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית מלוא כל הארץ כבודו,.[38] שכוונתו היא לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי' שזהו מושג תמוה, זהו מושג פילוסופי, הגותי. מה למשפט ולזה?"

מתוך ראיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001

על פי פרופ' נילי כהן, "מורשתו השיפוטית של השופט אלון משקפת זהירות ומתינות: זהירות מפני הסגת גבולו של המחוקק ומפני התערבות בחופש החוזים, ומתינות נוכח הטלת חובה המגבילה בדיעבד את חירות הפעולה"[39] בנוסף אלון ביקר את ההזדקקות של ברק למונח "חוסר סבירות", כעילה להתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי (דוגמת קיום יחסים דיפלומטיים עם מדינות זרות, ארגונו של הצבא וכו'). על פי תפיסתו, נושאים אלה אינם בתחום הכרעתו של בית המשפט.[40] ביחס לשימוש השיטתי של ברק במושג הציבור הנאור כתב אלון:

"לאחרונה נאמר כי תוכנו של 'כבוד האדם' ייקבע על פי ההשקפות של 'הציבור הנאור בישראל', על רקע תכליתו של 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עלי. תמהני, כיצד ומאין נכנס ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', לצורך הגדרת זכויות היסוד שבו, 'הציבור הנאור בישראל'? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עמו או שלא להימנות עמו? מה טיבו של נאור זה ומה משמעות נאורותו?"

מנחם אלון, פסה"ד 506/88 יעל שפר נ' מ"י

עמדתו בנושאי חירות הפרט וזכויות האדם

פסיקותיו של אלון בתחומי המשפט האזרחי והמשפט הפלילי מתאפיינות בתפיסה ליברלית והומנית,[41] אותה הקפיד לעגן, בין היתר, במקורות היהודיים. אלון ביקר בחריפות מעצרים משטרתיים שמלווים בהפשטת אדם באמצע הרחוב, והדגיש שאפילו היה העצור מסכים לכך, אין לעשות כן בנסיבות רגילות שאינן מחייבות חיפוש במקום, בשל הפגיעה בכבוד האדם[42] על פי אלון: "חובה זו של השמירה על כבוד האדם ואיסור ביזויו חלה לא רק על אדם שהולך לתומו, אלא גם כשמדובר באדם החשוד בביצוע עבירה".

אלון היה מתנגד מובהק של שיטת המעצר עד תום ההליכים. הוא טען שהשימוש במעצר חייב להיות חריג, ושעקרון חירות הפרט צריך לגבור על שיקולים אחרים. הוא אף סירב להיענות לבקשות בדבר מעצרים של נאשמים בשל חשש שימלטו מהארץ, ללא הוכחת חשש ממשי להימלטות. על אף שנחשב לשופט "ביטחוניסט", המקבל באמון רב את דרישות מערכת הביטחון הישראלית בכל הנוגע לזכויות הפרט, פסק לא פעם להעדפת תושבי השטחים על פני גורמי הביטחון.[43] כמו כן קבע כי גם במקרים של מעצרים ביטחוניים, על כוחות הביטחון ליידע את משפחותיהם של עצורים אודות המעצר והמקום בו מוחזק העצור.[44] עוד טען, כי העומס המוטל על בתי המשפט אינו יכול להצדיק עינוי דין ופגיעה בזכויות באמצעות מעצרים ארוכים. בנושא זה כתב אלון:

כליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח, ללא הסמכה מפורשת בחוק, ולו לדקה אחת, דינה כדין שלילת חירות לשעה אחת, ל-72 שעות, ולכל תקופה שהיא. אין מידה ואין שיעור לערכה ולארכה של חירות האדם. שלילת חירות, לכל תקופה שהיא, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית"

מנחם אלון, בג"ץ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים

בסוגיית העד השותק היה אלון בדעת המיעוט, שסברה שאין לקבל עדות כזו. ועמדתו באשר להרשעה של אדם על פי הודאתו במשטרה, אף אם נלקחה במידה של כוח הייתה נחשבת להודאה משום שסבר: "אם עשה - יבכה ויודה, אם לא עשה - יבכה ולא יודה", ואם הודה כנראה שעשה.

המועמדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל בשנת 1983: פרופ' מנחם אלון (קואליציה) וח"כ חיים הרצוג (אופוזיציה) במשכן הנשיא בירושלים
פרט מתוך אמנת ירושלים אותה ניסח אלון
קברו של אלון בהר המנוחות בירושלים

התמודדות לכהונת נשיא מדינת ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בחירות 1983 לנשיאות ישראל

אלון היה מועמד לכהונת נשיא מדינת ישראל בשנת 1983, מעשה ללא תקדים לשופט מכהן. הוא נעתר לבקשתו של ראש הממשלה מנחם בגין להיות מועמדה של הקואליציה לתפקיד, אל מול חבר הכנסת חיים הרצוג, איש מפלגת העבודה וידיד נעוריו מישיבת חברון. ב-22 במרץ 1983 ניצח הרצוג, שקיבל 61 קולות, לעומת 57 קולות לאלון. היו אלו הבחירות הצמודות ביותר עד אז בתולדות הנשיאות.

לאחר פרישתו מכס השיפוט

לאחר פרישתו המשיך אלון להיות פעיל בחקר המשפט העברי, ובפרט בהוראה בקתדראות למשפט עברי שייסד באוניברסיטאות בצפון אמריקה. בנוסף, הוא שימש ראש וחבר במוסדות ובארגונים שונים, ביניהם: נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות (1993- 2005) ונשיא הקונגרס העולמי ה-12, ה-13 וה-14 למדעי היהדות, דקאן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט מאז הקמתה במשך שמונה שנים (1996 - 2002), נשיא המועצה הלאומית לשלום הילד, יושב ראש הוועדה למונחי המשפט באקדמיה ללשון העברית, חבר נשיאות הוועד ליהדות אתיופיה, סגן נשיא Memorial Foundation For Jewish Culture,[45] יושב-ראש הנהלת מכון שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה שליד מרכז רפואי שערי צדק, נשיא ארגון "למען נזקקי ירושלים", יושב-ראש מועצת הנאמנים של קרן ההנצחה ע"ש יוסף וקרולין גרוס לקידום חיילים משוחררים,[46] ונשיא אגודת נוער שוחר משפט עברי.[47] בנוסף שימש אלון יו"ר של ועדות ציבוריות שונות,[48] ביניהן: הוועדה הציבורית למימון מפלגות והוועדה לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל.[49]

מותו, הלוויתו והנצחתו

מנחם אלון נפטר בירושלים ב-6 בפברואר 2013 והוא בן 89, באופן סימבולי בסוף השבוע בו קוראים בתורה את פרשת משפטים.[50] ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב במכתב התנחומים כי "הרבה בזכותו זכה המשפט העברי למעמד מיוחד בשיטה המשפטית הנהוגה במדינת ישראל"[51] אלון נקבר בלוויה מרובת משתתפים בהר המנוחות בירושלים.[52] על קברו ספד אהרן ברק:

רֶבּ מנחם היה גדול בהגנה על ערכי ישראל כמדינה דמוקרטית; הוא היה ליברל ולחם למען זכויות הפרט בישראל. רֶבּ מנחם היה גדול בהבנה ובהגנה על ישראל כמדינה יהודית; הוא הנחיל את מורשת ישראל ולימד אותנו, יתר השופטים, את דבר המורשת הזו.

אהרון ברק, הספד למנחם אלון[53]

לזכרו מוענק הפרס השנתי אות יקיר המשפט העברי ע״ש כבוד השופט מנחם אלון מטעם לשכת עורכי הדין בישראל. שני החתנים הראשונים לשנת ה'תשע"ד (2014) היו מבקר המדינה יוסף שפירא, ופרופ' נחום רקובר, בשנת ה'תשע"ה (2015) הוענק הפרס לשופט (בדימוס) צבי טל ולפרופ' אליאב שוחטמן ובשנת ה'תשע"ו (2016) הוענק הפרס לשופט (בדימוס) יעקב טירקל ופרופ' אהרון קירשנבאום.