מפלגת העצמאות | היסטוריה

היסטוריה

בבחירות לכנסת ה-18 (2009) זכתה מפלגת העבודה ב-13 מנדטים. המפלגה הצטרפה לקואליציית הימין בראשות בנימין נתניהו, כשבאופוזיציה נותרה קדימה. הישארותה של מפלגת העבודה בקואליציה הביאה למחלוקת פנימית מתמשכת בתוך הסיעה. במסיבת עיתונאים שבה הכריז על הקמת הסיעה הציג ברק את מניעי הפילוג ממפלגת העבודה: "אנחנו עוזבים מפלגה ובית שאנחנו אוהבים ומכבדים את חבריו. רבים מהחברים הללו חוו יחד איתנו את קשיי היומיום במפלגה, והיו גם הם קורבן לריב האינסופי בתוכה. הגענו למסקנה שהאנומליה הזאת בחיים הפוליטיים, בה היו למעשה שתי סיעות עבודה - חייבת להיפסק".[2]

על המשך דרכם הודיעו חברי הסיעה: "הסיעה העצמאית תהיה סיעה מרכזית ציונית ודמוקרטית ותקדם רעיונות אלה בכנסת ובממשלה ובבוא היום בציבור - באמצעות הקמת מפלגה חדשה".[3] לאחר הפילוג, שהביא להתפטרות שרי מפלגת העבודה, מונו מתן וילנאי ואורית נוקד לשרים מטעם סיעת "עצמאות" (בנוסף לברק ושלום שמחון, שכיהנו כשרים עוד לפני הקמת הסיעה).

באפריל 2011 נרשמה המפלגה ברשם המפלגות, כשהיא מתבססת על הרישום של "מפלגת המדף" הדרך השלישית, מפלגת מרכז שחדלה מלכהן בכנסת ב-1999 אך נותרה מפלגה רשומה.[4] ועדת הכנסת אישרה את בקשת הסיעה לייצג את מפלגת הדרך השלישית, ייצוג הנדרש לקבלת מימון מהמדינה.[5]

במאי 2011 התקיים כנס היסוד של מפלגת העצמאות, במעמד חמשת נציגי המפלגה בכנסת ושמונים חברי מועצת המפלגה ובו אושרו תקנון המפלגה. במקביל, אושר מינויו של אהוד ברק לתפקיד יושב ראש התנועה.

באוגוסט 2011 שונה באופן רשמי שם המפלגה ברשם המפלגות למפלגת העצמאות.

בפברואר 2012 התפטר השר להגנת העורף מתן וילנאי מחברותו בכנסת, לקראת מינויו לתפקיד שגריר ישראל בסין ובמקומו הושבע שכיב שנאן.

בדצמבר 2012, בעקבות הודעת יו״ר המפלגה אהוד ברק כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים, בחרו יתר חברי "העצמאות" שלא להתמודד על מקום בכנסת הבאה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20, ביקש שכיב שנאן להתמודד מחדש בפריימריז של מפלגת העבודה, אך מועמדותו נפסלה על ידי מזכירות לשכת המפלגה.


בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיע מנהיג המפלגה אהוד ברק על הקמת מפלגה חדשה בראשותו ישראל דמוקרטית, אולם בפועל לא הוקמה מפלגה כזו והיא נשענת על התשתית של מפלגת העצמאות שהגישה יחד עם מרצ והתנועה הירוקה את רשימת המחנה הדמוקרטי.[6]