משקה חריף | הגבלות בחוק

הגבלות בחוק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גיל שתייה חוקי

בשל הנזקים הרבים הכרוכים בשתייה מופרזת, מוטלות הגבלות על מכירתם של משקאות חריפים במדינות רבות. בתחילת המאה ה-20 נאסרה מכירתם כליל של משקאות חריפים בארצות הברית, שכן שתייתם נתפסה כייבוא זר ובלתי רצוי שהובא על ידי המהגרים השונים ממדינות מוצאם (כמו למשל, גרמניה), ואשר מנוגד לרוח הדת הנוצרית. תקופה זו ידועה בכינוי תקופת היובש.

כיום, ברוב מדינות המערב, משקאות חריפים הם מוצר זמין ביותר, אך מכירתם מותרת רק למי שנחשב בגיר על פי חוק. במדינות מסוימות ישנן הגבלות גם על בגירים צעירים - בבריטניה לקוחות הנראים בעיני המוכר מתחת לגיל 25 נדרשים להציג תעודה מזהה לפני רכישת משקה חריף (תקנה הנקראת Challenge 25). תקנה זו החליפה תקנה קודמת לה על-פיה נדרשו להציג תעודה לקוחות שנראו מתחת לגיל 21 (Challenge 21). כיום בחלק מהחנויות נדרשים להציג תעודה מזהה לקוחות הנראים למוכר מתחת לגיל 30 (Challenge 30). בישראל מותר למכור משקה משכר רק למי שמלאו לו 18 שנה. הגבלה נוספת הקשורה במשקאות משכרים היא איסור נהיגה בהשפעת אלכוהול, וזאת בשל הירידה בריכוז, אשר עלולה להיות קטלנית בזמן הנהיגה.

במרץ 2010 אושר בכנסת חוק המאבק בתופעת השכרות, לפיו אדם שמחזיק במשקה משכר בכלי קיבול שאינו סגור, במקום ציבורי או ברכב הנמצא במקום ציבורי, בין השעות 21:00 ל-6:00, "חזקה כי בכוונתו לשתות את המשקה המשכר וכי שתייתו עלולה להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של השוטר".[15] ב-29 באפריל 2013 אישרה מליאת הכנסת את הפיכתו של החוק מהוראת שעה לחוק.[16]

במדינות מסוימות חל גם איסור על צריכת אלכוהול בשטחים ציבוריים כגון פארקים, ואף על עצם הימצאותו של בקבוק משקה פתוח ברכב.

ברוב מדינות האסלאם ייצורם, מכירתם וצריכתם של משקאות חריפים אסורים באופן מוחלט, מטעמים דתיים. באיראן, למשל, אסור לייבא משקאות חריפים, ורק ליהודים מותר לייצר ולצרוך משקאות משכרים. זאת, מתוך התחשבות ביהודים, אשר דתם מחייבת אותם לשתות יין בטקסים דתיים.

כהל מפוגל

רעילות של כהל מפוגל (הוספת מתנול - אלכוהול עץ חסר צבע ורעיל לאתנול) מכוונת על מנת למנוע שימוש אלכוהוליסטי בחומר.[17]