משקה חריף | תרבות שתייה עממית

תרבות שתייה עממית

בקבוקי וודקה סמירנוף, הוודקה הנמכרת ביותר בעולם.[3]
כוסות בירה במסעדה וינאית
ג'וני ווקר רד לייבל, אחד מסוגי הוויסקי הנמכרים ביותר בעולם.

בתרבות האירופית

וודקה

בתרבות הסלאבית

בקרב העמים הסלאבים תרבות השתייה והפולקלור הסובב אותה מפותחים מאוד, עד כי נוצרו סביב שתיית המשקאות החריפים כללים ומנהגים העוברים מדור לדור. הפופולריות הרבה של המשקאות הולידה את סטריאוטיפרוסי השיכור". צריכת האלכוהול ברוסיה עומדת כיום על 15 ליטרים לאדם לשנה - כמעט פי שלושה מהצריכה ב-1990 (5.4 ליטרים). תוחלת החיים ברוסיה נמוכה יחסית, בעיקר אצל גברים, והיא אף ירדה במידה משמעותית מאז 1990. צריכת האלכוהול הגבוהה היא בין הסיבות העיקריות לתופעה זו.[4]

בתרבות הסלאבית הוודקה היא מרכיב הכרחי כמעט בכל מפגש חברתי, ובמיוחד באירועים חגיגיים. אירועים אשר נהוג בהם במיוחד לשתות וודקה בצוותא הם ימי הולדת וראש השנה האזרחית (31 בדצמבר). לרוב מתרחשת החגיגה סביב סעודה גדולה, אשר במהלכה שותים משקאות חריפים וודקה ביניהם.

כל סועד מחזיק את כוסית הוודקה ביד אחת ובידו השנייה אוחז כוס מיץ או משקה לא-אלכוהולי אחר, אשר נועד לרכך את טעמה העז של הוודקה. המשקה אשר משמש בתפקיד זה נקרא "זפיבון" (запивон). לא נהוג בדרך כלל לערבב את הוודקה והזפיבון בכוס אחת. יש המעדיפים מלפפון חמוץ או דג מלוח, אשר ירככו את טעם הוודקה במקום משקה. מאכל המשמש בתפקיד זה נקרא "זקוסון" (закусон). טקס הרמת הכוסית נקרא "טוסט" (тост). לפני הלגימה מודיע אחד הנוכחים לכבוד מה שותים. על פי רוב יוכרזו איחולים הדדיים, כגון בריאות, הצלחה וכדומה. אם ההתכנסות החגיגית היא לכבוד אחד הנוכחים, כגון חתן יום הולדת, יוקדש הטוסט הראשון לו. נהוג לשתות גם לכבוד קרובי משפחה וחברים שאינם נוכחים באירוע. לאחר אמירת הטוסט מרימים כוסית ושותים את כוסית הוודקה, ומיד לאחר מכן לוגמים מהזפיבון או נוגסים בזקוסון. אם אחד הנוכחים אינו שותה מסיבה מסוימת, המנהג הוא שעליו לגעת עם כוסית הוודקה במצחו, ובכך להשתתף באופן סמלי בשתייה החגיגית. מנהג זה מקורו בקווקז, אך הוא אומץ גם על ידי שאר עמי מזרח אירופה.

יש הנוהגים לערבב וודקה עם בירה. ערבוב זה נקרא "יורש" (ёрш), והוא נחשב לבעל השפעה משכרת במיוחד, עד כי נהוג לומר ברוסית "וודקה בלי בירה – כסף לרוח" (водка без пива - деньги на ветер). אם אדם חש חמרמורת בעת שהתעורר לאחר לילה בו השתכר, נהוג לתת לו לשתות כוס בירה כדי שההרגשה הרעה תחלוף; אם חש האדם ברע בצורה קיצונית, נהוג אף לתת לו לשתות כוס וודקה. רבים מאמינים כי שיטה זו אכן עוזרת לדכא את החמרמורת, אך יעילותו של מנהג זה לא הוכחה מדעית.

מנהג סלאבי נוסף הקשור בוודקה הוא שתיית כוסית על קברו של המת, כדי לחלוק לו כבוד.

בירה

בנוסף לוודקה, גם הבירה היא משקה אהוב בקרב עמי מזרח אירופה. את הבירה נהוג לשתות לרוב במקביל עם מאכל מלוח כלשהו, כמו דג או גרעינים, אשר יהווה ניגוד לטעמה המריר של הבירה. עמים הידועים באהבתם הגדולה לבירה, אף יותר מעמי מזרח אירופה, הם הגרמנים, הדנים, והאנגלים. הבירה נחשבת למשקה הלאומי של העם הגרמני, וכיוון שכך, נחשבת גרמניה לאחד ממרכזיו המפותחים והמוערכים ביותר. בשנות השישים התפרסמה בגרמניה להקת הפולק רוק אונקל טום, אשר הקדישה את כל שיריה להילול הבירה. גם האנגלים ידועים כחובבי בירה גדולים; הבירה נפוצה במיוחד באצטדיוני הכדורגל באנגליה, בהם מרבים האוהדים לשתות אותה בעת הצפייה במשחקים.

משקאות נוספים

תרבות השתייה האירופאית היא מגוונת ביותר, וכוללת משקאות רבים בנוסף לוודקה ולבירה. בספרד נפוץ מנהג הבוטיון, במסגרתו בני-נוער מתאספים בפארקים או ברחובות בערים השונות וצורכים משקאות חריפים כגון בירה, יין, רום, סנגריה, טינטו דה וראנו, וודקה, ויסקי ועוד.