עיראק | פוליטיקה
English: Iraq

פוליטיקה

בעת המודרנית עיראק שינתה את פניה הפוליטיים פעמים רבות. לאחר קריסת האימפריה העות'מאנית והפרדות העמים הערביים בעידודו של לורנס איש ערב, שרר שלטון מלוכני יציב יחסית בעיראק בראשות המלכים פייסל וע'אזי. לאחריהם עברה עיראק תהפוכות פוליטיות רבות – הפיכה בראשות ראשיד עלי אל-כילאני, שלטונו של נורי סעיד, שלטון קומוניסטי בראשות עבד אל-כרים קאסם ולאחריו האחים עבד א-סלאם עארף ועבד א-רחמן עארף. השלטון היציב שבא לאחר מכן הוא תקופת שלטונה של מפלגת הבעת' משנת 1968 עד 2003. ב-1979 תפס סדאם חוסיין את מושכות השלטון ונותר על כיסאו עד הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003.

לאחר הפלת שלטון סדאם חוסיין ניסתה ארצות הברית ובעלות בריתה לכונן משטר דמוקרטי רב-מפלגתי במדינה, על בסיס פדרטיבי. מאמצים אלה נתקלו בהתנגדות מצד קבוצות חמושות שונות: נאמני המשטר הישן, קיצונים דתיים, ותנועות רדיקליות של מוסלמים שיעים וסונים.

ב-15 באוקטובר 2005 יותר מ-63 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בעיראק הגיעו לקלפיות, ו-78 אחוזים מהם תמכו בנוסח החוקה. מרבית המתנגדים היו מהאזורים הסוניים של עיראק. בהתאם לחוקה החדשה, עיראק ערכה בחירות ל פרלמנט ב-15 בדצמבר 2005, בהם כ-70 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה מימשו את זכותם. מרבית העיראקים משלוש העדות הגדולות בחרו במחוקקים שלהם בהתאם לעדתם.

במערכת הבחירות שנערכה במרץ 2010 זכתה רשימת " אל עיראקיה", רשימה מתונה בהנהגת איאד עלאווי, במספר הרב ביותר של מושבים בפרלמנט. למרות זאת, המשיך נורי אל-מאלכי מ מפלגת א-דעוה השיעית לכהן כראש ממשלת עיראק.

בפברואר 2012 הודיעה מפלגת עיראקייה הסונית על החרמת הפרלמנט בשל מחלוקת עם אל-מאלכי השיעי. מספר ימים לאחר מכן, הוציאה הממשלה השיעית צו מעצר נגד סגן נשיא עיראק טארק אל-האשמי שנמלט תחילה לאזור המצוי בשליטת הכורדים, משם לערב הסעודית, לקטר ולבסוף מצא מקלט מדיני בטורקיה. הוא הואשם באחריות ל-150 התקפות נגד אנשי כוחות הביטחון ואזרחי המדינה בין השנים 2005 ל-2011. בספטמבר 2012 הורשע (לאחר שנשפט בהיעדרו) במעורבות ישירה בהריגת עורכת דין וגנרל בצבא עיראק ונגזר עליו עונש מוות בתלייה. אל-האשמי טוען כי מדובר ברדיפה פוליטית על רקע היריבות בין מפלגת השלטון השיעית למפלגתו הסונית.

במערכת הבחירות שנערכה במאי 2018 זכתה רשימת " סאאירון" (הברית למהפכות ורפורמה), רשימה שיעית בהנהגת המטיף מוקתדא א-סאדר, במספר הרב ביותר של מושבים בפרלמנט.[8][9]