פסיכואנליזה | רקע

רקע

פרויד פיתח טכניקה טיפולית המוכרת כיום בשם "פסיכואנליזה", שבאמצעותה ניתן להתחקות אחרי שורשי הסימפטומים הנוצרים בעקבות חסימות רגשיות ונפשיות. הפסיכואנליזה, אותה פיתח פרויד, הפכה למקובלת ביותר בקרב העולם המערבי, והפכה לאבן יסוד של הפסיכולוגיה.

פרויד היה רופא בהשכלתו, ובמסגרת מפגשיו עם מטופלים הגיע למסקנה כי חלק מתלונותיהם על מיחושים גופניים מקורם בקשיים נפשיים לא-מודעים שאותם הם חווים. הוא פיתח שיטת טיפול חדשנית בה המטופל משוחח עם המטפל בפגישות הנערכות באופן קבוע. שיחות אלה מביאות את המטופל לחשיבה מחודשת על עצמו ועוזרות לפתור את קשייו. כתוצאה מפיתוח שיטת טיפול זו, הגיע פרויד לתובנות רחבות על מהותו של האדם. פרויד פיתח ארבעה מודלים לתיאור היבטים שונים של האישיות. כמו כן, כתב פרויד מאמרים רבים המנתחים באופן אנליטי תופעות תרבותיות וספרותיות. מושגיו של פרויד הפכו למקובלים ביותר בתקופות שלאחר פרסום תורותיו, כדוגמת המונחים "טעות פרוידיאנית" ו"לא-מודע". עם זאת, לרוב מסולפת תורתו של פרויד בשימוש היומיומי, המהווה השאלה רחוקה שלה.

אירועי זמנו השפיעו על דרכי חשיבתו של פרויד. לאחר מלחמת העולם הראשונה הרחיב את התאוריה שלו בנוגע לנפש האדם. על פי התאוריה המחודשת פועלים בנפש האדם שני כוחות בסיסיים. האחד, הארוס (כוח המין והרצון להתאחד עם האחר), והשני, התנטוס (כוח התוקפנות וההרס). כדי לשמור על קיומה, נאלצת החברה לדכא כוחות אלה אצל היחיד על ידי הטלת סנקציות (עונשים פורמליים או סנקציות חברתיות), ומשום כך נידון האדם, מעצם טבעו כיצור חברתי, לחיות עם קונפליקטים. הדרך הטובה ביותר להתגבר על קונפליקטים אלו היא באמצעות תהליך עידון, שבו האדם מוצא דרכים לבטא את יצריו באופן מקובל חברתית, כמו למשל באמצעות יצירה, אמנות, ספורט וכדומה.

השקפתו של פרויד על המצב האנושי לא הייתה אופטימית. ידועה אימרתו כי מטרתם של הפסיכולוגים צריכה להיות להפוך "סבל נוירוטי לסבל אנושי רגיל".