פסיכואנליזה | עיקרי תורת הפסיכואנליזה

עיקרי תורת הפסיכואנליזה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מודל הנפש הפרוידיאני

הפסיכואנליזה הציעה כיוונים חדשניים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה, בתקופה שבה התאוריה של הבנת הנפש והאישיות עדיין הייתה בחיתוליה. מטרת אנשי האסכולה הייתה לאפשר, באמצעות הבנה זו, טיפול פסיכולוגי מעמיק ויסודי בקשיים רגשיים של האדם ובמצוקות אנושיות קיומיות. זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. השיטה הטיפולית מתבססת על תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא רק על ניסוי מעבדתי.

הנחות מרכזיות בפסיכואנליזה:

  • על פי המודל הטופוגרפי, לנפש האדם יש תודעה - חשיבה מודעת, חשיבה לא-מודעת וחשיבה על סף המודעות.
    • חלומות, פליטות פה ואסוציאציות חופשיות יכולות לסייע בהבנת קונפליקטים ורגשות לא מודעים או הסמוכים למודע.
  • על פי המודל הסטרוקטורלי, נפש האדם מתחלקת גם ל"סתמי" (איד) השוכן כולו בתת-מודע; "אני" (אגו) השוכן ברובו במודעות; ו"אני עליון" (סופר אגו) שחלקים ממנו מודעים וחלקים ממנו אינם מודעים.
  • ה"סתמי" מכיל את המניעים המרכזיים להתנהגות האדם. על פי תאוריית הדחף, מניעים אלה הם דחפים מולדים המשותפים לאדם ולבעלי החיים, והם עוצבו במהלך האבולוציה.
    • בין דחפים אלה הדגישה הפסיכואנליזה את יצר המין - ארוס, ואת יצר התוקפנות או המוות - תנטוס. לעיתים קרובות יצרים אלו קשים להתמודדות עבור האדם, או שהם מעוררים בו חרדה, ולכן הוא מדחיק תכנים אלו אל הלא מודע. חומרי הלא מודע אינם "מוקפאים", אלא ממשיכים לזלוג מדי פעם אל חייו של האדם, מבלי שתהיה לו שליטה עליהם, וכאשר הם חזקים וחמורים מאוד הם עשויים לגרום להפרעות נפשיות שונות.
  • "האני העליון" כולל את המצפון של האדם, הכללים והחוקים המוסריים, והוא מעוצב על ידי נורמות חברתיות.
  • ה"אני" הוא הישות המנווטת את ההתנהגות, בעיקר על ידי מציאת פשרה בין "האני העליון" לבין ה"סתמי" ובינם לבין המציאות החיצונית. ה"אני" מופעל פחות על ידי חשיבה רציונלית, ולמעשה, על פי פרויד, האדם כמעט ואיננו יצור רציונלי.
    • יש מנגנוני פשרה ומנגנוני הגנה שונים, שפועלים בשירות ה"אני" ומאפשרים ניווט זה בין ה"אני העליון" וה"סתמי", לשם תפקוד תקין של האדם. דוגמאות אפשריות למנגנונים אלו הן עידון (למשל, אדם המשתוקק לרצוח אנשים חפים מפשע הופך לסופר של ספרי מתח וכותב על רציחות); התקה (למשל אותו אדם מוצא עבודה כשוחט בהמות או כתליין) ועוד.
  • ה"אני" גם מגן על המודעות מפני מחשבות וזיכרונות ש"האני העליון" מגדיר כלא נעימות או לא מוסריות. מנגנוני הגנה שנוצרים כדי לאפשר זאת הם, למשל, הדחקת מחשבות וזיכרונות מהמודעות אל הסמוך למודע או אל התת-מודע.
  • פשרות התנהגותיות לא מוצלחות והגנה רבה על המודעות ממחשבות ומזיכרונות לא נעימים, עשויים לגרום לאומללות ולמצוקה אצל האדם, ואף לגרום לנוירוזה כגון היסטריה.
  • התפתחות האישיות נעשית במהלך הילדות, בשלבים הקשורים לתחושות מיניות שונות, על פי המודל הפסיכוסקסואלי.

התאוריה הפסיכואנליטית שינתה את פני הדור במובנים רבים. פרויד ומודל הנפש הפרוידיאני פתח צוהר להבנת נפש האדם ולהבנת האדם את עצמו. מבחינה חברתית שינתה הגישה הפסיכואנליטית את הנורמות המוסריות, בעיקר בכל הקשור ליחסי מין ולמיניות. ביטוי לשינוי זה ניתן למצוא גם בשדה האמנות והספרות.

הפסיכואנליזה המשיכה להתפתח על ידי תלמידיו הרבים של פרויד, שחלקם נשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו (כגון אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט), ואחרים (כמו קרל יונג, אלפרד אדלר, ויקטור פרנקל ואריך פרום) פיתחו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.