קו קלוקס קלאן | שלושה דורות של קו קלוקס קלאן
English: Ku Klux Klan

שלושה דורות של קו קלוקס קלאן

דור הקו קלוקס קלאן הראשון

ארגון ה"קו קלוקס קלאן" הראשון נוסד ב-24 בדצמבר 1865, זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקאית, על ידי קבוצה של פעילים מדרום ארצות הברית. על חברי קבוצת פעילים זו נמנו תומכי המפלגה הדמוקרטית, אשר חברו לוותיקי צבא הדרום - שהובס במלחמה. מייסדי הארגון, אשר מנהיגם ה"עליון" היה נייתן בדפורד פורסט, שמו להם למטרה להתנגד למשטר השיקום ("Reconstruction"), אותו כפה הצפון, אשר ניצח במלחמה - על הדרום; מטרה נוספת אשר בזכותה הוקם הארגון, הייתה התנגדות לשלטון הרפובליקני באמריקה. לשם יישום והגשמת מטרות אלה, נקטו חברי הארגון בגישה ובאמצעים תוקפניים ואף מיליטנטיים.

אמצעים אלו כללו:

  • הפחדת "ציקלונאים"[דרושה הבהרה] ("Carpetbaggers") - אנשי עסקים ופוליטיקאים מן הצפון שעברו לדרום ותפשו בו עמדות מובילות.
  • הפחדת "Scalawags"[דרושה הבהרה] - לבנים מן הדרום ששיתפו פעולה עם כוחות הצפון.
  • ניסיון מחודש לדכא את העבדים המשוחררים.

הגישה המיליטנטית החריפה בחלוף הזמן, ועד מהרה החלו חברי הארגון לנקוט באלימות קשה, אשר התבטאה אף ברצח של אלפי פעילים רפובליקניים ושחורים[1]. בקבוקי תבערה היו נזרקים לתוך כנסיות של עבדים משוחררים או לבתיהם, ללא הבחנה; מקרי אלימות ורצח של תקיפה באמצע הרחוב, לינץ' או תלייה היו שכיחים.

פעולותיו האלימות של הארגון חוללו תגובת נגד קשה בצפון, והובילו את האליטה הדרומית להסתייג מפעולותיו, בין השאר משום שאנשי אליטה אלה ראו בקיומן אמתלה, המאפשרת לצבאות הפדרליים להמשיך לפעול בדרום.

הארגון החל לשקוע בין השנים 1868–1870, עד היעלמותו המוחלטת בתחילת שנות השבעים של המאה התשע עשרה. זאת, בעקבות פעולתו הנמרצת של נשיא ארצות הברית דאז, יוליסס סימפסון גרנט, אשר פעל למיגורו. במסגרת פעילותו המונעת של גרנט, נחקק בשנת 1871 חוק זכויות האזרח, הידוע גם בכינויו: "חוק הקו קלוקס קלאן".

דור הקו קלוקס קלאן השני

אנשי הקו קלוקס קלאן מבצעים לינץ' בעבד משוחרר, מתוך הסרט "הולדתה של אומה"

ארגון חדש, אשר נשא את השם "קו קלוקס קלאן" נולד בשנת 1915, כשהסיבה הישירה העיקרית להקמתו הייתה הסרט "הולדתה של אומה", שפאר את ה״קו קלוקס קלאן״ הראשון. בניגוד לארגון הראשון, שהיה מחתרתי ופעל כנגד השלטון, היה הקו קלוקס קלאן השני ארגון רשמי, בעל כוח והשפעה פוליטיים, שהורכב מסניפים אשר הוקמו בכל רחבי המדינה. הארגון היה קשור בדרך כלל לתפישות שרווחו בקרב האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, שם היה מעוזו הפוליטי החזק ביותר של הארגון.

גלגולו השני של הארגון, הדגיש את המאבק למען החלת איסור על שתיית משקאות אלכוהוליים, ועם אישור החוק, היה מעורב באופן פעיל מאוד בהחלתו. בשורש מאבק זה עמדו בעיקר תפישות אנטי-קתוליות, ועוינות למהגרים ממדינות קתוליות שבהן השתייה הייתה מנהג רווח, כמו אירלנד, ואיטליה. להלכה, העוינות נבעה מכך שמהגרים אלו זוהו עם מנהגי שתייה ״זרים״ לארצות הברית, אך מתחת לפני השטח נבעה העוינות בעיקר מתפישת מהגרים עניים כנחותים מבחינה שכלית וגזעית. כמו בגלגולו הקודם, גם ארגון זה נקט בפעולות אלימות, ביצע מספר מעשי לינץ', כמו גם גילויי אלימות אחרים ברחבי ארצות הברית.

מצעד של חברי הארגון בשדרות פנסילבניה, בוושינגטון די. סי., 1928

בשיאו, במהלך שנות ה-20 של המאה העשרים, מנה הארגון מיליוני חברים, שהיוו כ-15 אחוז מכלל המצביעים במדינה[2]. פופולריות הארגון צנחה חדות בתקופת השפל הגדול, בעקבות שסעים פנימיים, התנהגות קרימינלית של מנהיגים, והתנגדות לארגון מטעם גופים חיצוניים. בשנות השלושים של המאה העשרים, פחת מספר החברים בקלאן לכ-30,000, והמשיך לדעוך בהדרגה- עד שחדל להתקיים באופן סופי, בסביבות שנת 1940. במהלך אותן השנים, התפצלו מספר קבוצות אשר היו שייכות לארגון- למספר פלגים בדלניים, אשר ניסו לפעול באופן עצמאי- למען הגשמת מטרותיהם. על אותם הפלגים נמנה, בין היתר, הלגיון השחור.

דור הקו קלוקס קלאן השלישי

מספר קבוצות השתמשו בשם "קו קלוקס קלאן" בקרב מספר קבוצות עצמאיות שהתנגדו לתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, בעיקר בשנות ה-50 וה-60. בתקופה זו, יצרו קבוצות אלה לעיתים תכופות קשרים עם מחלקות שוטרים במדינות דרומיות, דוגמת: ברמינגהאם, אלבמה, כמו גם במשרדי המושל, דוגמת המקרה של ג'ורג' וולאס מאלבמה.

מספר פעילי קלאן הורשעו בפרשות רצח ידועות, דוגמת רצח ארבע הילדות ב פיצוץ הכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם, אשר התחולל ב-1963, כמו גם רצח פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי, אשר התחולל ב-1964. עם זאת, יש המעריכים כי רוב מקרי הלינצ'ים והרצח כלל לא דווחו לרשויות אכיפת החוק, או שהושתקו באופן שיטתי וממוסד; על כן, לא הגיעו מעולם לידיעת הציבור הרחב או לאמצעי התקשורת.

פופולריות הארגון צנחה באופן משמעותי, בעקבות שערוריות מתוקשרות, אשר נבעו מפשעיהם של חברי הארגון, כמו גם תמיכתו באידאולוגיות קיצוניות ובסמלי הנאציזם. סיבה נוספת לשקיעת הארגון נזקפת לזכותו של המאבק לביטול הפרדה גזעית, אשר נחל הצלחה אדירה בזמנו.