שארית הפליטה | פדיון ילדים

פדיון ילדים

יתומים ניצולי השואה במחנה העולים בעתלית

בעייתי במיוחד היה גורלם של הילדים היהודים לאחר המלחמה. חלקם הוסתרו בבתי זרים והיה צורך לקחתם לפעמים תוך התנגדות המשפחה (מטעמים של קשר נפשי או דרישה כספית מהפודים) וחלקם שוטטו ברחובות לאחר שהצליחו לשרוד, להסתתר או שנזרקו מהמשפחה שהסתירה אותם.

תנועות הנוער הציוניות, בעיקר דרור והשומר הצעיר, החלו להקים בפולין יותר משבעה עשר קיבוצי הכשרה לנוער בני שש עשרה עד עשרים ואחת, על-פי דגם קיבוצי ההכשרה מלפני המלחמה. הוועד היהודי המרכזי הקים בשנת 1945 רשת של בתי ילדים ברחבי פולין אך רק מקצת הילדים הניצולים נקלטו בהם. גם זרם הפליטים שהחל להגיע לפולין מברית המועצות, הביא עמו אלפי ילדים. אלה שבאו עם הורה, שוכנעו פעמים רבות להישלח לקיבוצי הילדים, על מנת להגיע לארץ ישראל באמצעות הבריחה. אולם הייתה בעיה עם היתומים מברית המועצות שנמסרו בשעתו לבתי יתומים מעורבים (רוסיים או פולניים) ועתה חזרו לפולין, וכן עם היתומים מפולין ומזרח אירופה שנשארו אצל משפחות נוצריות ובמנזרים, וחלקם גם לא ידעו על מוצאם היהודי. למען מתן פתרון ליתומים שלא גדלו כיהודים הוקם ב-1945 ארגון יהודי-ציוני שנקרא "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים", שמטרתו לפדות ילדים אלה בכסף מידיים נכריות, לייסד למענם כפרי ילדים ולהעניק להם חינוך חלוצי (כולל לימוד עברית וחיי שיתוף). את הארגון יזם השליח הארצישראלי אריה שרון, בתמיכה חלקית של המפלגות הציוניות, הג'וינט, הסוכנות היהודית ותנועות הנוער.

בשנת 1946 נפדו כשישים אחוז מסך כל הילדים שביקשה הקואורדינציה לפדות. הוקמו על ידי הוועד היהודי מעל לחמישים פנימיות ובהן נקלטו כ-3,800 ילדים, רובם היו יתומים שנאספו לאחר ששרדו בכפרים, במשפחות נוצריות וביערות. בשנת 1947 ההצלחה התמעטה עקב מחסור במימון. בשנת 1949 נסגרה הקואורדינציה.

חוגי היהדות הדתית (בעיקר המזרחי) פעלו בנפרד ובאופן מצומצם יותר למען פדיון ילדים; כך למשל ישעיהו דרוקר עסק בפדיון יתומים והקים שני בתי ילדים בשלזיה בעידודו של הרב דוד כהנא, ואילו הרב שלמה שנפלד מאנגליה הקים את "ועד החירום הדתי" והצליח להוציא מפולין 250 ילדים ובני נוער, באמצעות אשרות כניסה בריטיות.[1] הרב הראשי לארץ ישראל, יצחק הרצוג, ערך מסע באירופה והפעיל רשת של אנשים שאיתרו ילדים והוציאו אותם ממשפחות וממוסדות, תמורת סכום של כ-50 דולר לילד. למעלה מ-500 ילדים כאלה הגיעו לארץ ישראל ברכבת שנקראה על שמו, "רכבת הרצוג".[2]