שגריר ישראל באומות המאוחדות | מינוי השגריר

מינוי השגריר

המונח "עובדי משרד החוץ המקצועיים" מכוון לעובדים שנכנסו למשרד החוץ בגיל צעיר, בין אם זה דרך קורס הצוערים של משרד החוץ הייחודי של משרד החוץ או בדרכים אחרות, החלו לעבוד בו מן הדרגים הנמוכים ובמהלך השנים עבדו במגוון רחב של תפקידים בארץ ובחו"ל. עבור אנשים אלו שירות החוץ הוא מקצוע ואורח חיים. מאז כינונו של משרד החוץ קיים נוהג ששר החוץ יכול למנות עד 11 אנשים לתפקידים במשרד החוץ על דעתו בלבד ומבלי להתחשב בוועדת המינויים של המשרד. סוג זה של מינויים נקרא "מינויים מן החוץ" או בלשון המקובלת " מינויים פוליטיים". נוהג זה קיים גם במדינות אחרות בעולם. בשנים האחרונות נראה כי לתפקידים הבכירים בשירות החוץ כגון השגריר באו"ם והשגריר בוושינגטון, מדלגים על התהליך הרגיל ובוחרים מועמדים מהחוץ שהוצעו על ידי שר החוץ וראש הממשלה.

הדעות חלוקות לגבי הליך בחירת השגרירים. יש ביקורת רבה על שיטת המינויים הפוליטיים, כיוון שהם גורמים לתרעומת ולירידה ברוח הצוות בקרב אנשי הסגל המקצועי ובמקרים רבים נראה כי הם אינם מוצלחים מבחינה עניינית עקב העדר ניסיון דיפלומטי. מנגד יש הטוענים כי השגרירים (בייחוד בשגרירויות החשובות) חייבים להיות מקורבים לראשי השלטון (רה"מ ושר החוץ), בעלי גישה ישירה ונהנים מאמונם האישי. לא תמיד ניתן למצוא אנשים כאלו בפקידות המקצועית ולכן יש לחפשם בפוליטיקה או בחוגים אחרים למרות שלא עברו את מסלול ההכשרה הדיפלומטי המקצועי. חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט 1959 מסדיר את סוגית המינויים בשירות המדינה.