תרבות עמק האינדוס | הדרדרות, התמוטטות ומורשת

הדרדרות, התמוטטות ומורשת

ב-1900 לפנה"ס לערך, החלו להופיע סימנים של הדרדרות הדרגתית. אנשים החלו לעזוב את הערים ולאלו שנותרו לא הייתה תזונה מספקת. עד סביבות 1800 לפנה"ס ננטשו רוב הערים.

לאחר התמוטטותה של תרבות עמק האינדוס, צמחו תרבויות מקומיות, שהראו במידות שונות את השפעתה של תרבות האינדוס. בעיר הגדולה לשעבר האראפה, נמצאו קברים שהתאימו לתרבות אזורית המכונה תרבות cemetery H. באותו הזמן, תרבות "הקרמיקה בצבע האוכרה" (Ochre coloured Pottery culture) התרחבה מרג'סטאן ועד למישור הגאנגס.

בהקשר זה של אחריתה של התמוטטות התרבות יש לדון בהגירה ההודו-ארייאנית לצפון הודו. בתחילת המאה ה-20, חשבו שהגירה זו היא "כיבוש ארייאני", וכשתרבות האינדוס נתגלתה בשנות ה-20 חשבו כי ללא ספק ההתמוטטות שלה הייתה הודות לכיבוש הזה. במלותיו של הארכאולוג מורטימר ווילר, אל המלחמה ההודו-ארייאני אינדרה "אשם" בהרס התרבות. אך קשה מאוד לדעת האם ההתמוטטות של התרבות היא תוצאה של ההגירה ההודו-ארייאנית. יותר מסתבר שההגירה הייתה תוצאה של ההתמוטטות, בדומה לנפילתה של האימפריה הרומית וההגירות דרומה של עמים פרימיטיביים יחסית ב" תקופת ההגירות".

סיבה טבעית אפשרית לנפילתה של התרבות קשורה לשינוי אקלימי. ב-2600 לפנה"ס, היה עמק האינדוס ירוק, מיוער ומלא בבעלי חיים. הוא היה גם לח יותר; שיטפונות היו בעיה, ונראה שהרסו יישובים יותר מפעם אחת. כתוצאה מכך, היו יכולים אנשי תרבות האינדוס להוסיף למזונם את פירות הציד. עד 1800 לפנה"ס, ידוע שהאקלים השתנה, ונעשה קריר ויבש יותר באופן משמעותי.

יכול להיות שהגורם החשוב ביותר היה העלמותה של חלקים גדולים ממערכת הנהרות גאהגר-האקרה. ייתכן כי אירוע טקטוני הוא שהסיט את מקורות המים של המערכת אל מישור הגאנגס, אם כי קיימת אי וודאות לגבי התאריך של אירוע זה. לכאורה רעיון כזה נראה מפתיע, אך יש לשים לב שהמעבר בין מישורי הגאנגס והאינדוס הוא עניין של סנטימטרים בודדים. אזור מקורות המים ידוע כפעיל טקטונית, ויש ראיות לאירועים טקטוניים גדולים בזמן ההתמוטטות של התרבות. אם כי גורם זה הוא ספקולטיבי, ולא מקובל כל כך, ברור שנפילתה של התרבות הזו - כמו כל תרבות אחרת - היא תוצאה של מגוון גורמים.

במהלך האלף השני לפנה"ס, שאריות של תרבות עמק האינדוס התחברו לתרבויות אחרות, ובוודאי תרמו למה שאנו מכירים כהינדואיזם ההיסטורי. מצלמיות הפריון שהם הותירו אחריהם אפשר להבין שהם עבדו לאלה-אם כלשהי (בדומה לשאקטי וקאלי). על חותמות תרבות האינדוס מצוירים חיות, אולי למטרת לפולחן, כמו ההיבטים הזואומורפיים של כמה מהאלים ההינדיים. חותמות הדומים לפאשופאטי בישיבת יוגה אותרו גם כן. כמו ההינדים כיום, כנראה ראו אנשי עמק האינדוס חשיבות רבה בניקיון וברחצה. בבתים במואנג'ודארו בדרך כלל הייתה באר מים פרטית, ולעיתים קרובות היו לידה מקומות לרחצה.

בשונה מתרבויות עתיקות אחרות, מהמצאי הארכאולוגי של תרבות האינדוס לא עולה כל ראיות לצבאות, מלכים, עבדים, מאבק חברתי, בתי כלא, או מאפיינים שליליים אחרים שאנו מקשרים עם תרבות מוקדמת, אם כי ייתכן שדבר זה הוא תוצאה של ההתמוטטות המוחלטת וההיעלמות לאחר מכן של תרבות זו.