תרבות עמק האינדוס | חקלאות

חקלאות

מערכת החקלאות של תרבות עמק האינדוס עדיין אינה ברורה כל כך, מאחר שמידע מועט בלבד שרד את מהלך הדורות. אולם ניתן להעלות מספר השערות.

החקלאות של תרבות עמק האינדוס הייתה בוודאי יצרנית ביותר; היא הייתה צריכה להפיק כמויות יתר שיוכלו לתמוך בעשרות אלפי התושבים העירוניים שלא עסקו בעיקר בחקלאות. חקלאות זו הסתמכה על ההתקדמויות הטכנולוגיות של התרבות הקדם-האראפית, בהן המחרשה. עדיין, מעט מאוד ידוע על האיכרים שתמכו בערים או על השיטות החקלאיות שלהם. חלקם, ללא ספק, השתמשו ב אדמת הסחף הפוריה שהותירו אחריהם הנהרות בעונות השיטפון, אך בשיטה פשוטה זו של חקלאות אין די על מנת לתמוך בערים. אין ראיות להשקיה, אך ייתכן כי ראיות כאלה נמחקו על ידי שיטפונות חוזרים.

נראה כי תרבות עמק האינדוס סותרת את היפותזת הדספוטיזם ההידראולי המסבירה את מקורה של התרבות העירונית והמדינה. על פי הצעה זו, ערים לא היו יכולות לקום ללא מערכות השקיה שמסוגלות ליצור יתרות חקלאיות גדולות. על מנת לבנות מערכות כאלה, צמחה מדינה דספוטית וממורכזת שיכלה להעביד אלפי אנשים כעבדים. קשה מאוד ליישב את ההיפותזה הזאת עם מה שידוע על תרבות האינדוס. אין כל ראיות למלכות, עבדות, או עבודה כפויה.

לרוב מניחים שיצור חקלאי אינטנסיבי מצריך סכרים ותעלות. אך קל להפריך הנחה זו. בכל אסיה, איכרים מייצרים כמויות מזון גדולות ממשטחי אורז בטרסות, שאינם תוצאה של עבדות אלא של העבודה המצורפת של דורות רבים. במקום לבנות תעלות, ייתכן שאנשי תרבות עמק האינדוס בנו מערכות להסטת מים, שכמו חקלאות הטרסות, ניתן לפתח אותה במשך דורות רבים. בנוסף, ידוע שאנשי התרבות השתמשו בקציר גשם, טכנולוגיה רבת עוצמה שפעלה היטב בתרבות ההודית הקלאסית אך שכמעט נשכחה במאה ה-20. יש לזכור שאנשי התרבות, כמו כל תושבי דרום אסיה, בנו את חייהם סביב המונסון, מערכת אקלימית שבה רוב הגשם של השנה נופל בתקופה של ארבעה חודשים. בעיר שנמצאה לא מזמן, ארכאולוגים גילו סדרה של מאגרים עצומים, שנחצבו מהסלע ומטרתם הייתה לאגור מי גשמים, שיכלו לענות על צורכי העיר במהלך העונה היבשה.