מטאורולוגיה - מונחים

Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
  • אד: תופעה של התעבות הלחות לטיפונות מים מרחפות בשכבת אוויר הסמוכה לפני הקרקע או הים, עם הגבלה בראות, בין 1 ל- 10 ק״מ. יש להבדיל בין אד הנראה לעין, לאדי מים שהם הלחות הבלתי נראית באוויר.
  • אובך: תופעה של התרכזות חלקיקי אבק ומזהמים, עם או בלי טיפונות מים, בשכבת אוויר הסמוכה לפני הקרקע או הים, או ברום האטמוספירה, עם הגבלה בראות, בין 1 ל- 10 ק״מ.
  • אוקיינוגרפיה מטאורולוגית: מדע העוסק ביחסי הגומלין בין האטמוספירה והאוקיינוס.
  • אטמוספירה: מונח כולל לכינוי שכבת גזים המקיפה גוף בעל מסה משמעותית.
  • אי-יציבות אטמוספרית: תנאי תרמודינמי באטמוספירת כדור הארץ שגורם למגוון השינויים במזג האוויר מאזור לאזור ולאורך זמן.
    • אטמוספירה בלתי יציבה: מסת אוויר המתאפיינת בניגודי טמפרטורה אנכיים חדים, עם נטייה חזקה לפתח זרמי אוויר אנכיים, עננים ומשקעים. מצב של אי יציבות קונבקטיבית מתאפיין בעליה ניכרת לגובה של אוויר חם ולח לצד ירידה של אוויר קר ממנו, תוך כדי שנוצר עירבוב תרמלי, עם התהוות של ענני קומולוס מפותחים ו/או סופות רעמים.
    • אטמוספירה בלתי יציבה על תנאי: מסת אוויר המתאפיינת בניגודי טמפרטורה אנכיים לא גדולים, ושדרוש לה גורם מתניע כגון חזית מזג אוויר, מחסום הררי או חימום חזק של פני השטח, כדי שיתפתחו בתוכה זרמי אוויר חזקים, עננים מפותחים ומשקעים.
    • אטמוספירה יציבה: מסת אוויר המתאפיינת בהבדלי טמפרטורה אנכיים מתונים ו/או באינוורסיה. מצב זה מונע התהוות אנכית של זרמי אוויר, ובולם את התפתחותם של עננים ומשקעים.
  • אינוורסיה: מצב אטמוספירי שבו הטמפרטורה עולה עם הגובה. במצב של אינוורסיה, נמצא האוויר הקר מתחת לאוויר החם והאטמוספירה יציבה.
    • אינוורסיית קרקע: שכבת אינוורסיה המתהווה בגובה נמוך מאוד, כלומר בסיסה נמצא מתחת ל-100 מטר מעל לפני השטח. תופעה זו נוצרת עקב התקררות קרינתית חריפה של שכבת האוויר הסמוכה לקרקע במהלך שעות הלילה, ולרוב בתנאים של רמה או רכס ברומטרי ויציבות אטמוספרית.
  • אינדקס סופות רעמים: אינדיקטור מקובל להערכת ההסתברות להתפתחות של סופות רעמים, כאשר קיימים תנאים המאפשרים התפתחות של עננים יוצרי משקעים.
  • אל ניניו: (El Niño) תופעה אקלימית-אוקיינית של התחממות מי האוקיינוס השקט מול חופי פרו, המתרחשת אחת לשנתיים עד 7 שנים ונמשכת בין חודשיים ועד שנתיים. תופעה זו משפיעה על מזג האוויר והאקלים באזורים נרחבים בעולם, בחלקם אף מרוחקים עד מאוד מאמריקה הדרומית.
  • אפיק ברומטרי: אזור מאורך או נרחב של לחץ אוויר נמוך, חסר מרכז עיקרי סימטרי כמו בשקע ברומטרי.
  • אפיק ים סוף: מערכת של לחץ אוויר נמוך המשתרעת לאורכו של ים סוף עד מזרח הים התיכון, ומהווה שלוחה צפונית של השקע הטרופי הסודני. מערכת זו משפיעה על מזג האוויר והאקלים באזורנו בעיקר בעונות המעבר, ועשויה לגרום לפעילות של סופות רעמים ושיטפונות בעיקר באזוריה הדרומיים והמזרחיים של ישראל.
  • אפיק פרסי: מערכת של לחץ אוויר נמוך המשתרעת מאזור המפרץ הפרסי ועד מזרח הים התיכון, ומהווה שלוחה מערבית של השקע התרמי בדרום אסיה בעונת הקיץ. האפיק הפרסי יוצר בישראל רוחות מערביות לחות וכמעט קבועות בחודשים יוני עד ספטמבר; אך בד בבד מלווה גם באוויר חם יותר, יבש ויציב מאוד מעליו, שמגיע מהרמה הסובטרופית השולטת על כל אגן הים התיכון בעונת הקיץ. לפיכך, כמעט ואין יורדים משקעים בישראל בעונת הקיץ, למרות ערכי לחץ האוויר הנמוכים סמוך לפני הים, והלחות הגבוהה המתקבלת במישור החוף ובמורדות המערביים של ההרים.
  • אקלים: מכלול של תנאי מזג האוויר השולטים ודפוסי הזרימה באטמוספירה באזור מסוים לאורך זמן. ראו גם: אקלים ארץ ישראל.
  • גוש אוויר: מסת אוויר או גוף נרחב של אוויר, המקיים בתוכו תנאים אחידים בקירוב של טמפרטורה, לחות, צפיפות, יציבות (או אי יציבות) אטמוספרית . גושי אוויר נוצרים על-פי-רוב בחבלים גאוגרפיים נרחבים בעלי טופוגרפיה אחידה, בתנאים של לחץ אוויר גבוה ובהתאם לעונות השנה. ניתן להבחין בגושי אוויר מאזורי מוצא טרופיים, פולריים, יבשתיים ואוקיניים (ימיים). המפגש בין גושי אוויר מנוגדים עשוי ליצור חזיתות מזג אוויר, עננים ומשקעים.
  • הביל: מזג אוויר המאופיין בשילוב של טמפרטורות גבוהות ולחות יחסית גבוהה. מצב זה גורם לעליית טמפרטורת הגוף של בני אדם ובעלי חיים, ומקשה על התנדפות הזיעה, ולפיכך מפחית את יעילות מנגנון הקירור הטבעי של הגוף. מזג אוויר הביל מלווה בדרך-כלל בעומס חום כבד, מתאפיין בתחושה מעיקה ולא נוחה, ומכביד על העבודה, בעיקר עבודה פיזית, מחוץ לחדרים ממוזגים. התופעה מתרחשת בארץ ישראל במישור החוף ובשפלה, ובייחוד במהלך חודשי הקיץ, יולי-אוגוסט.
  • התבדרות: מצב באטמוספירה שבו כמות האוויר היוצאת מאזור מסוים גדולה מכמות האוויר הנכנסת לאותו אזור. כלומר, כמות האוויר הכוללת באזור זה קטנה.
  • התכנסות: מצב באטמוספירה שבו כמות האוויר הנכנסת לאזור מסוים גדולה מכמות האוויר היוצאת מאותו אזור. כלומר, כמות האוויר הכוללת באזור זה גדלה. התכנסות של רוחות באזור הסמוך לפני קרקע תגרום לעודפי האוויר המתקבלים בו לזרום בצורה אנכית כלפי מעלה. לעומת זאת, התכנסות של רוחות באזור שברום האטמוספירה תגרום לעודפי האוויר המתקבלים לזרום כלפי מטה.
  • התמוככות: תנועה אנכית מאולצת של אוויר כלפי מטה, מאזור ברום האטמוספירה בו חלה התכנסות של רוחות, לאזור בגובה נמוך יותר בו האוויר היורד נדחס, מתחמם ומתפזר על פני הקרקע כזרמי רוח מסתעפים ומתבדרים.
  • זרם סילון: זרם אוויר חזק בשכבות הגבוהות של האטמוספירה שמגיע למהירויות של 160 עד כ-400 קמ״ש.
  • חזית מזג אוויר: קו המפגש בין שני גושי אוויר מנוגדים בתכונותיהם.
    • חזית קרה: מצב שבו גוש האוויר הקר יותר פוגש בזרימתו גוש אויר חם יותר, נכנס מתחתיו ומעתיק אותו כלפי מעלה. מצב זה גורם לאי יציבות ניכרת באטמוספירה ולהיווצרות עננים ערימתיים, דוגמת קומולוס וקומולונימבוס. לפעילות של חזית קרה אופייני מזג אויר פעיל וגשום, מלווה בסופות רעמים וברקים, מימטרי גשם חזקים, ברד ומשבי רוח סוערים.
    • חזית חמה: מצב שבו גוש האוויר החם פוגש בזרימתו גוש אויר קר ומטפס מעליו לאורך שיפוע מתון, ובעקבות כך מתקרר. מצב זה מעיד על יציבות באטמוספירה והעננות הנוצרת היא על-פי-רוב עננות שכבתית, כדוגמת ענני צירוסטרטוס, אלטוסטרטוס ונימבוסטרטוס. לפעילות של חזית חמה אופייני מזג אוויר מעונן מלווה בגשמים קלים, אך אם לגוש האוויר החם טמפרטורות ולחויות גבוהות, עשויים להתפתח לאורך החזית החמה אי יציבות והתנאים לענני קומולונימבוס וסופות רעמים.
    • חזית מלוכדת: נקראת בשפה המקצועית אוקלוזיה. מצב שבו משיגה החזית הקרה את החזית החמה בשלבי התפתחותו המאוחרים של השקע החזיתי. גושי אוויר קרים נעים סביב השקע וסוגרים על גוש האוויר החם, והחזיתות הקרה והחמה מתלכדות לחזית אחת. קיימים שני סוגים של אוקלוזיה: אוקלוזיה קרה ואוקלוזיה חמה, בהתאם לניגודי הטמפרטורה שבין גושי האוויר הקרים שכעת מתקיפים זה את בתנועתם סביב השקע. העננים ומשקעים הנוצרים באקולוזיה קרה דומים באופיים לאלו של חזית קרה והדבר נכון גם לגבי אוקלוזיה חמה וחזית חמה.
  • חיזוי מזג אוויר: תחום במטאורולוגיה המשמש את האדם למציאת מידע אודות המצבי העתידי של התנאים באטמוספירה ומזג האוויר.
  • חמסין: כינוי לרוח מדברית מקומית חמה ויבשה, הגורמת לסופות חול ואבק, ומתחוללת לעיתים במדינות צפון אפריקה, חצי האי ערב ואגן הים התיכון. החמסין נוצר על-פי-רוב על ידי שקעים ברומטריים, לרבות שקעים שרביים, החולפים את דרום הים התיכון ומדבר סהרה.
  • יורה: כינוי עממי לגשם החזק הראשון שיורד בסתיו בישראל. על-פי-רוב מדובר בארוע הגשם הראשון של עונת הגשם עם כמויות משקעים של 5 מ״מ ויותר בתפרוסת רחבה.
  • כלים וציוד מטאורולוגיים
    • מד מהירות רוח: אנמומטר, מתקן למדידת מהירות רוח. דוגמאות: מד רוח כפות, מד רוח פרופלור, מד רוח אולטרסאונד.
    • שבשבת: מתקן למדידת כיוון הרוח.
    • מד רוח על קולי: אנמומטר אולטרסאונד, מד מהירות רוח המודד את הזזת דופלר של גלי קול על ידי האוויר הזורם.
    • מד טל: מתקן למדידת כמות הטל.
    • מד לחץ: ברומטר, מתקן למדידת לחץ האוויר.
    • מד לחות: היגרומטר, מתקן למדידת לחות האוויר.
    • מד גשם: פלוביומטר, מתקן למדידת כמות המשקעים.
    • מד טמפרטורה: תרמומטר, מתקן למדידת טמפרטורת האוויר.
    • לווין מטאורולוגי: לווין מלאכותי המצויד בכלים לחישה מרחוק ומשמש למדידות מטאורולוגיות.
    • בלון מטאורולוגי: בלון הליום מצויד בחיישנים, המופרח לרום האטמוספרה ומשמש לביצוע מדידות מטאורולוגיות.
  • לחץ אטמוספירי: כובד האוויר בעמודה ישרה מהנקודה הנמדדת עד לסוף אטמוספירת כדור הארץ.
  • מדבר צל גשם: היעדר משקעים, היוצר מדבר למרגלותיו של רכס הרים; כאשר במקביל, צידו הנגדי של הרכס, גלוי לרוחות לחות ומתאפיין באקלים גשום ו/או מושלג.
  • מונסון: זרימות אוויר עונתיות קבועות ונרחבות המאפיינות את אזור הודו ודרום-מזרח אסיה, ומתהוות עקב הפרשים תרמליים בין האוקינוס ליבשה. זרימות מונסוניות עונתיות מתפתחות גם באזורים אחרים, כגון אוסטרליה ומערב אפריקה.
  • מזג אוויר: התנאים האטמוספיריים המשפיעים על אזור מסוים ובזמן נתון.
  • מטאורולוגיה: מדע העוסק בחקר שינויים פיזיקליים באטמוספירה, ומתמקד בתהליכי מזג האוויר וחיזוים. המושג מטאורולוגיה נגזר מן המושג מטאור שפירושו תופעה שנצפתה באטמוספירה. מטאור המגיע אל הקרקע, נקרא מטאוריט.
  • ממטר: ירידת משקעים מעננים ערמתיים לקרקע בצורה של קילוחים לא רצופים, עם הפוגות ביניהם, ובעוצמות משתנות. ממטרי גשם וממטרי שלג יורדים בשטחים מצומצמים, לרוב כ- 1 עד 3 קמ״ר, ונראים מרחוק כעמודים או מסכים של משקעים היורדים מבסיסי העננים.
    • ממטרים בודדים: הכוונה לממטרים יחידים וספורים, היורדים בכמה מוקדים מצומצמים בתוך אזור מסוים ובזמן נתון, כך שרובו הגדול של האזור נותר יבש ללא משקעים.
    • ממטרים פזורים: הכוונה לממטרים המפוזרים בצורה אחידה יחסית עם מרווחים גדולים ביניהם על פני אזור מסוים ובזמן נתון, כך שבמקומות מסוימים מתקבלות כמויות שונות של משקעים, בעוד שמקומות אחרים ביניהם נותרים חסרי משקעים.
    • ממטרים לפרקים: הכוונה לממטרים מרובים היורדים מעת לעת, כגלים, על פני אזור מסוים, כשברובו הגדול של האזור או כולו מתקבלות כמויות שונות של משקעים.
  • מלקוש: כינוי עממי לגשם המשמעותי האחרון שיורד באביב, בסוף עונת הגשמים בישראל.
  • משקעים: שם כולל למצבים של מים נוזליים או מוצקים, היורדים מהעננים לקרקע בצורות ובעוצמות שונות.
    • גשם: משקע של טיפות מים נוזליים הנופלים מעננים לקרקע. גשם יכול לרדת בצורה של ממטרים בעלי אופי מקומי או כגשמים כלליים, נרחבים ורציפים, המתפרשים מאופק לאופק.
      • טפטוף: גשם קל מאוד ורגעי ובלתי מדיד.
      • גשם קל: גשם היורד בעוצמה קלה, פחות מ- 2.5 מ״מ בשעה, ולרוב מעננות שכבתית מורידת משקעים כגון נימבוסטרטוס.
      • גשם בינוני: גשם היורד בעוצמה בינונית, 2.5 עד 10 מ״מ בשעה.
      • גשם כבד: גשם היורד בעוצמה גבוהה, בין 10 עד 50 מ״מ בשעה, ולרוב מעננות ערמתית מורידת משקעים כגון קומולוסים מפותחים וקומולונימבוסים.
      • גשם אלים (סופת גשם): גשם היורד בעוצמה גבוהה מאוד, יותר מ- 50 מ״מ בשעה, לרוב מענני קומולונימבוס גדולים ובעת סופות רעמים חזקות.
      • גשם קופא: משקע של טיפות מים נוזליים הנופלים מן העננים לקרקע, ועוברים בסמוך לקרקע דרך שכבת אוויר קרה עם טמפרטורות מתחת ל-0 מעלות צלזיוס. טיפות המים שאינן הספיקו לקפוא באוויר קופאות במהירות על הקרקע ועל גבי עצמים קפואים ויוצרות מעטה של קרח. תופעה זו שכיחה באקלימים יבשתיים קרים ונדירה מאוד בישראל.
      • רסס: גשם רביבים של טיפות דקיקות, שקוטרן אינו עולה על 0.5 מ״מ, ומגביל את הראות בדומה לתנאי אד וערפל. מאפיין חזיתות חמות ומלוכדות באזורי אקלים ממוזגים בעונות הקרות.
    • ברד: משקע של גושי קרח הנופלים מן העננים לקרקע. גודלן של אבני הברד הוא לרוב כגודל אפונים, אך במקרים קיצוניים יכול להגיע למימדים של כדורי פינג-פונג או טניס.
    • שלג: משקע של גבישי קרח גדולים יחסית הנופלים מן העננים לקרקע.
    • טל: אדים שהתעבו לטיפות מים על הקרקע והצמחים.
  • עננות בוקר או ׳גל בוקר׳: תופעה המתקיימת בעונת הקיץ בישראל ובאגן המזרחי של הים התיכון. עננות הבוקר היא תוצר של הבריזה היבשתית, בשילוב לחות גבוהה הקיימת מעל לים, ורוח במהירות העולה על 10 קמ״ש. בעונת הקיץ, בעקבות האפיק הפרסי והבריזה היבשתית, הופך האגן המזרחי של הים התיכון לאזור התכנסות חלש הגורם להיווצרות עננות במקביל לקו החוף. לאחר הזריחה, האטמוספירה מתחממת בהדרגה, ועננות הבוקר נדחפת כגל עננים לתוך היבשה עם התחזקותה של הבריזה הימית.
  • עננות ערב או ׳גל ערב׳: תופעה המתקיימת בעונת הקיץ בישראל ובאגן המזרחי של הים התיכון. עננות הערב היא תוצר של עליית האינוורסיה המרינית וירידת מפלס ההתעבות של העננים בשעות הערב, במקביל לקו החוף. תופעה זו שכיחה במצבים בהם חלה התקררות מסוימת של האוויר שמעל לשכבת האינוורסיה ו/או של אפיק פרסי מפותח.
  • עננים: אוסף טיפונות (טיפות זעירות) מים. עננים הנוצרים בגובה רב (צירוס) ובטמפרטורות מתחת לאפס מכילים רק גבישי קרח, בעוד שעננים הנוצרים בגובה בינוני (אלטו) או עננים מורידי משקעים (נימבוס), עשויים להכיל גם טיפונות מים וגם גבישי קרח.
    • עננים ערמתיים (cumuli):
      • ענן קומולוס: ענן ערמה עם בסיס בגובה נמוך, הנקרא גם ׳עב׳ ומלווה בתפיחות עגלגלות העולות מעלה. ענני קומולוס בדרגות התפתחות שונות מעידים על מצבים שונים של אי יציבות באטמוספירה. ענני קומולוס של מזג אוויר נאה הם קטנים ובעלי התפתחות אנכית קטנה, אך בעת שאי היציבות באטמוספירה גדלה, הם עשויים לגדול לענני קומולוס מגדליים ורחבים ולהוריד משקעים בצורה של ממטרים.
      • קומולוס קונג'סטוס (congestus): קומולוס מגדלי רחב ומפותח, באנגלית נקרא גם towering cumulus.
      • קומולונימבוס: ענן ערמתי גדול מימדים, הנקרא גם ׳עב חשרה׳ או ענן סופה, שבסיסו בגובה נמוך ופסגתו מגיעה עד לטרפופאוזה. זהו ענן המאפיין סופות רעמים ומלווה בירידת משקעים בעוצמה גבוהה ופרצי רוח חזקים.
      • אלטוקומולוס: ענן ערמתי עם בסיס בגובה בינוני ולכן נקרא גם ׳עב בינוני׳. אלטוקומולוס יוצר ענני כבשים אופיניים, ובתנאים של אי יציבות רבה בגובה הבינוני, עשוי להתפתח לאלטוקומולוס מיגדלי ולגרום לסופות רעמים בעלות בסיס ענן גבוה יחסית.
      • סטרטוקומולוס: ענן עם בסיס בגובה נמוך ומבנה ערמתי-גלילי, ולכן נקרא גם ׳רפידת עב׳. ענן זה מאפיין בדרך כלל מזג אוויר יציב. התפתחותו לגובה נבלמת על-ידי שכבת אינוורסיה בגובה נמוך, ולכן הוא מקבל מראה יותר שכבתי.
      • צירוקומולוס: ענן ערמתי דק יחסית עם בסיס גבוה, מכיל גבישי קרח ונקרא גם ׳עב גבוה׳. צירוקומולוס מזכיר בצורתו פתיתים קטנים לבנבנים והוא מעיד על התקרבותה של חזית מזג אוויר.
    • עננים שכבתיים (strati):
      • ענן סטרטוס: ענן שכבתי דק יחסית בעל בסיס נמוך הנקרא גם ׳רפידה׳. ענן זה נוצר בבסיס של אינוורסיה נמוכה בתנאים של יציבות אטמוספרית, ועלול לגרום לערפילים נרחבים ובעיות ראות.
      • אלטוסטרטוס: ענן שכבתי בעל מראה אפרפר עם בסיס בגובה בינוני, ונקרא גם ׳רפידה בינונית׳. הענן נוצר על-פי-רוב לאורכן של חזיתות חמות והוא עשוי להוריד משקעים קלים, להנמיך ולהפוך לנימבוסטרטוס.
      • נימבוסטרטוס: ענן שכבתי כהה עם בסיס נמוך, שנקרא גם ׳רפידת חשרה׳. ענן זה מוריד משקעים רציפים בעוצמה בינונית, והוא אופייני בעיקר לחזיתות חמות ואוקלוזיות באזורי אקלים קרים.
      • צירוסטרטוס: ענן שכבתי דק עם בסיס גבוה ובעל מראה לבנבן, ונקרא גם ׳רפידה גבוהה׳. ענן זה, המכיל גבישי קרח, נוצר בדרך כלל בקידמתה של חזית חמה ככיסוי נרחב בשמים, והוא יוצר הילות סביב השמש והירח.
    • ענני צירוס (cirrus): עננים דקיקים לבנבנים של גבישי קרח, בעלי בסיס גבוה ומראה של שערות, תלתלים או נוצות. ידועים בשמם הנפוץ ׳ענני נוצה׳.
  • ערפל תופעת מזג אוויר של טיפונות ענן (או גבישי קרח במקרה של ערפל קפוא) באוויר הנוצרות בסמוך לפני השטח בעת ששכבת אוויר לחה מתקררת במהירות. ערפל הוא למעשה ענן הנוצר בסמוך לקרקע או פני האוקינוס ושגורם לראות המוגבלת לפחות מ- 1 ק״מ. ערפילי קרינה נוצרים בעת התקררות קרינתית מהירה של פני השטח בלילה בעת היווצרות אינוורסיית קרקע, בתנאים של רוח קלה, 4 עד 8 קמ״ש, ויציבות אטמוספרית. רוח חזקה יותר תגרום ללחות להתפזר לגובה ולהתעבות של ענני סטרטוס וסטרטוקומולוס, בעוד שהיעדר רוח ימנע היווצרות של טיפונות מים באוויר, והלחות תתעבה ישירות על הקרקע ועל גבי עצמים כטיפות טל.
  • רוח: תנועה אופקית של אוויר מעל לפני הקרקע או הים, בין אזורים של לחץ אוויר גבוה לאזורים של לחץ אוויר נמוך.
    • בריזה: כינוי לרוח המתפתחת במהלך שעות היממה עקב הפרשי טמפרטורה בין הים ליבשה. בישראל, השפעתה של הבריזה מורגשת בעיקר בקיץ, אם כי היא קיימת משך כל עונות השנה. קיימים שני סוגי בריזה:
    • בריזה יבשתית: רוח הנושבת בשעות הלילה והבוקר המוקדמות, כאשר היבשה מתקררת יותר מהר ביחס למי הים התיכון שנותרים חמים יותר. בתנאים אלה נוצר לחץ אוויר גבוה באופן יחסי מעל היבשה בהשוואה לים, ונוצרת זרימת אויר מהיבשה לים.
    • בריזה ימית: רוח המתפתחת בשעות היום ובעיקר בשעות אחר הצהריים, כאשר הבדלי הטמפרטורה בין היבשה החמה יותר לים החם פחות נמצאים בשיאם. בתנאים אלה פוחת לחץ האוויר באופן יחסי מעל היבשה בהשוואה לים, ונוצרת זרימת אוויר מכיוון הים לתוך היבשה.
    • רוח מתבדרת: זרימת אוויר המסתעפת כלפי חוץ מאזור בו חלה התבדרות אוויר.
    • רוח מתכנסת: זרימת אוויר המתמזגת כלפי פנימה באזור בו חלה התכנסות אוויר.
    • טורנדו: רוח סיבובית, מהירה מאוד והרסנית, בצורה של עמוד או משפך, המגיחה מבסיסו של ענן קומולונימבוס.
  • רמה ברומטרית: מערכת של לחץ אוויר גבוה, כלומר אזור שבו הלחץ האטמוספירי גבוה יחסית לאזור שסביבו. ברמה ברומטרית חלה התמוככות של אוויר והרוחות הן קלות ומתבדרות סמוך לפני הקרקע (או פני הים). לפיכך, רמות ברומטריות גורמות בדרך כלל למזג אוויר יציב, נאה ושקט.
  • רמה תרמית: רמה ברומטרית הנוצרת על ידי קירור חזק של פני הקרקע, למשל מעל אזור יבשתי קפוא מכוסה שלג, כתוצאה של צניחה והתרכזות אוויר קר מסביבתו.
  • רעם: קול פיצוץ הנוצר על ידי הברק, בעקבות עלייה פתאומית בטמפרטורה ובלחץ האוויר לאורך נתיב הברק והתפשטות של גלי קול.
  • שקע ברומטרי: מערכת של לחץ אוויר נמוך, כלומר אזור שבו הלחץ האטמוספירי נמוך יחסית לאזור שסביבו. בשקע ברומטרי הרוחות מתכנסות בסמוך לפני הקרקע (או פני הים) אל מרכז השקע, וחלה תנועה אנכית של אוויר מהמרכז כלפי מעלה. לפיכך, שקעים ברומטריים כרוכים בדרך כלל בהתפתחות של עננים, משקעים וסערות.
  • שקע חזיתי: שקע ברומטרי המתפתח באזורי מפגש של גושי אוויר מנוגדים, ומלווה בגל חזיתי, כלומר בחזית קרה ובחזית חמה היוצאות מנקודה משותפת דרך מרכז השקע. שקעים חזיתיים יוצרים משקעים וגורמים למגוון של שינויים במזג האוויר באזורי הרחבים הבינוניים של כדור הארץ, לרבות אגן הים התיכון בתקופה הקרירה בשנה.
  • שקע שרבי: כינוי לשקע חזיתי המתפתח בעיקר בעונת האביב, מדרום מזרח להרי האטלס, ונע מזרחה לאורך השוליים הצפוניים של מדבר סהרה למזרח הים התיכון. שקעים שרביים, כפי ששמם מעיד עליהם, גורמים לתנאי שרב, רוחות חמסין וסופות חול. לאחר מעברו של שקע שרבי, מתקיימת שבירת שרב, המתאפיינת בתופעות הבאות:
    • צניחה דרסטית של הטמפרטורות כדי 10 מעלות צלזיוס ואף יותר מכך, בתוך מספר שעות.
    • עליה דרסטית של הלחות היחסית.
    • שינוי הזרימה של הרוחות, כלומר שינוי מרוחות בעלות רכיב מזרחי ודרומי חם ויבש, לרוחות בעלות רכיב מערבי קריר ולח.
    • חדירת עננות נמוכה, כולל היווצרות ערפילים, כאשר במקרים מסוימים מתקבלים התנאים לירידת גשם.
  • שקע תרמי: שקע ברומטרי הנוצר על ידי התחממות חזקה של פני הקרקע, באזור בו חלה עלייה של אוויר חם מסביבתו.
  • שרב: כינוי לפרקי חום ויובש המשפיעים על ארץ ישראל בעונות המעבר, באביב ובסתיו, ולעיתים גם בקיץ. השרב מתאפיין בטמפרטורות גבוהות של 33 עד 47 מעלות צלזיוס ואף יותר, ובלחות יחסית נמוכה מאוד, פחות מ- 25 אחוזים. במקרים רבים מזג אוויר שרבי מלווה באובך. שקעים שרביים בעונת האביב גורמים לרוב אירועי השרב בישראל.